אורית רובין בן חיים
פסיכולוגית התפתחותית מומחית לילדים
קשיים בגמילה מחיתולים
מאת: אורית רובין בן-חיים, פסיכולוגית התפתחותית מומחית
גמילה מחיתולים היא לכאורה עניין פשוט. כולם עוברים את זה וכולם נגמלים בסוף...
אבל מסתבר שלא תמיד היא זורמת חלק ולפעמים הורים וילדים מוצאים עצמם בתהליך גמילה שנמשך חודשים ארוכים ואף שנים.
לא פלא שגמילה מחיתולים שהסתבכה היא אחת הסיבות השכיחות יותר לפנייתם של הורים לייעוץ מקצועי...
לקריאת המאמר המקדים על גמילה מחיתולים כנסו לפה
אז למה עניין פשוט כמו גמילה מחיתולים הופך להיות מסובך כל כך לפעמים?
בחברה המערבית בה אנחנו חיים, גמילה מחיתולים היא אתגר התפתחותי מוקדם המערב שני כוחות שאמורים לפעול יחדיו בשיתוף פעולה. מחד ישנו הילד החותר לעצמאות ולשליטה על גופו ועל חייו בכלל, ומאידך ישנו ההורה ויכולתו לכבד את נפרדותו ועצמאותו של הילד, להרפות משליטתו, לסמוך על ילדו ולהעביר אליו את ההובלה ותחושת השליטה בגופו.
לא לכולם זה פשוט. לפעמים שני הכוחות הללו, של ההורה ושל הילד, לא משתלבים זה בזה, אלא מתנגשים ואז הגמילה עלולה להסתבך.
כהורים שמכירים היטב את הילד שלנו, זה ממש לא קל לעמוד מולו, לראות ולדעת שהוא צריך לשירותים ובכל זאת לכבד את סרובו ללכת: "אין לי". אבל רק מתוך הכבוד הזה לילד צומח המסר החשוב: "הגוף הוא שלך ורק אתה מרגיש ויודע אם יש לך פיפי או לא".
ישנם לא מעט ילדים רגישים בעלי צורך גבוה במיוחד בשליטה ולהם הורים בעלי צורך גבוה לא פחות בשליטה. מאבקי השליטה הללו הם האויב מספר 1 של גמילה מחיתולים...
אז מהם קשיי הגמילה המוכרים לנו? למה הם קורים ואיך כדאי להתמודד איתם?
מתי אפשר עוד להמתין והזמן יעשה את שלו ומתי כדאי לפנות לאיש מקצוע?
פספוסים מרובים
יעל בת שנתיים וחודשיים, כבר שבוע ללא חיתול במהלך היום. היא הולכת בשמחה לעשות פיפי בסיר, אבל לפעמים כשהיא שקועה במשחק בורח לה. כל יום היא מפספסת בערך פעם אחת או פעמיים.
הקושי הנפוץ ביותר והאופייני ביותר לשלבי הגמילה הראשונים הוא הפספוסים. במצב הזה נראה שהילד הבין את העקרון, הוא הולך פעמים רבות לשירותים או לסיר ועושה את צרכיו בהצלחה שם, אך פעמים רבות אחרות נראה שהילד לא מזהה את הצורך מוקדם מספיק, או מחכה לרגע האחרון ומפספס.
למה? מבחינה פיזיולוגית, טווח הזמן להתאפקות הולך וגדל בהדרגה ובינתיים, מבחינה רגשית, הילד מתקשה לעיתים להפסיק את פעילותו: לעצור משחק או צפייה בסרט, להפסיד אולי את הצעצוע לילד אחר וללכת להתפנות.
מה עושים? היות ומדובר בקושי נורמלי לחלוטין המהווה למעשה חלק מגמילה תקינה, אין צורך לעשות הרבה. אפשר, אם רואים שהילד שקוע במשחק זמן ממושך להציע לו להתפנות, להבטיח לו שנשמור עבורו את הצעצוע או שנעצור את הסרט ולא נמשיך בלעדיו. בכל מקרה חשוב מאוד שנכבד את תשובתו ולא נחייב אותו ללכת לשירותים, גם אם ברור לנו שהוא יפספס בעוד רגע. מלבד זאת חשוב להתאזר בסבלנות, התופעה צפוייה להשתפר מעצמה.
התנגדות ללכת לשירותים "אין לי פיפי"
תום בן שנתיים וחמישה חודשים החל גמילה לפני חודש. ההורים מספרים שבהתחלה הכל הלך חלק: הם הציעו לו כל שעה ללכת לשירותים והוא הלך ועשה. בימים האחרונים ההורים מרגישים שמשהו משתבש. תום כבר לא מסכים ללכת לשירותים כשהם מזכירים לו, הוא מתנגד ומכחיש שיש לו. לפעמים הוא מפספס דקה אחרי שהציעו לו ללכת. לפעמים אחרי התאפקות של שעתיים ההורים מרימים אותו על הידיים ומושיבים אותו על האסלה מבלי לשאול לרצונו. ההורים חושבים שאולי תום אינו בשל לגמילה מחיתולים ושהם התחילו מוקדם מדי.
במקרה הזה ילדים שהתחילו את תהליך הגמילה באופן מוצלח ושיתפו פעולה, מתחילים לאט לאט להתנגד, לסרב ולהכחיש. ההורים בדרך כלל עסוקים מאוד בגמילה, חוששים מפספוסים ומבקשים למנוע אותם בכל מחיר, מבטיחים פרסים והפתעות והגמילה תופסת נפח גדול מדי בשגרת היום יום.
למה? תום התחיל את תהליך הגמילה חדור מוטיבציה והנאה מכך שהוא גדול ויכול, אבל הוריו התקשו לסמוך עליו והמשיכו לאורך זמן "לנדנד" לו ולכפות עליו את ההתפנות מבלי להיות קשובים לרצונותיו ולצרכיו (תרתי משמע). ההתפנות התכופה שההורים יזמו ושליטתם הגבוהה היקשו על תום להיות קשוב לתחושות גופו ועוררו את התנגדותו לתהליך. תום מסמן להוריו באופן חד משמעי "עד כאן! אני מחליט! אני אדון לגופי".
מה עושים? מרפים! מאפשרים לילד להחליט בעצמו מתי הוא הולך להתפנות ומכבדים את רצונו. בשום אופן לא לוקחים ילד בניגוד לרצונו. נשמע פשוט, אבל בהחלט לא קל ליישום לחלק גדול מאיתנו.
חשוב לציין שההתנגדות לגמילה היא רק סימפטום לצורך כללי בשליטה של שני הצדדים, כך שסביר שתום והוריו חווים קשיים ומאבקי כוחות גם בתחומים אחרים ולא רק סביב עשיית הצרכים.
חשש לעשות קקי
יותם בן כמעט שנתיים, הולך לגן ללא חיתול כבר שבועיים, כמעט ואינו מפספס פיפי והולך לשירותים ללא שום קושי. כשהוא צריך קקי הוא מראה סימני מצוקה: הוא בוכה, נראה חושש לשבת על הסיר או על האסלה.
קושי שכיח ונורמלי הוא הקושי בגמילה מקקי. כלומר, התחלתם גמילה מחיתולים, את הפיפי הילד עושה בהצלחה בסיר או בשירותים, אך קקי קשה לו, הוא מתנגד או נראה חושש מכך.
למה? יש ילדים שנבהלים מאוד ממראה הקקי, או מהתחושה הלא מוכרת של הקקי שנופל מהם. יש ילדים שמתקשים לשבת לאורך זמן על הסיר, יש ילדים שמתקשים להתרגל לעשיית הקקי בישיבה, כי עם החיתול הם עשו בעמידה או כריעה.
מה עושים?
1. מאפשרים לילד להכיר את הקקי שלו! אם תחשבו על זה, בעצם הילד בדרך כלל לא רואה את הקקי שלו בתקופה שהוא מחותל והוא נפגש איתו לראשונה רק בגמילה.
2. שמים לב לתגובה שלנו בזמן שהילד מודיע שיש לו קקי. הרבה הורים נבהלים גם כן. הם מפחדים שהקקי ייצא על הרצפה, ממהרים להביא את הסיר או לקחת את הילד לשירותים ומשדרים לילד בהילות סביב עניין הקקי, או מעקמים את הפרצוף (בגלל המראה או הריח). חשוב לנסות להתייחס לסיטואציה בטבעיות רבה ואף בהתרגשות חיובית. אפשר לומר משהו כמו: "וואו, אתה עושה קקי! תראה, הנה הקקי שלך. עכשיו אמא תנקה ונזרוק יחד לאסלה. ביי ביי קקי".
המלצה לספר מצויין שעושה פלאים במקרים האלה: כולם עושים קקי/ טארו גומי
קקי רק בחיתול
כשאור בן השלוש צריך קקי הוא מבקש שישימו לו חיתול. הוא מתאפק בהצלחה עד שמחתלים אותו ומודיע כשהוא סיים.
תופעה שכיחה אחרת שמגיעה בדרך כלל כהמשך לשלב הקודם שתואר הוא ילדים ששולטים היטב בעשיית הצרכים, אבל הם מבקשים שיחתלו אותם בכל פעם שהם צריכים קקי, כך שהחיתול משמש כמעין שירותים ניידים.
ראשית, במידה והילד אינו מציע את החיתול בעצמו כפתרון, לא הייתי ממליצה להורים למהר ולהציע אותו בעצמם, אלא להתמודד עם הקושי עוד כשהוא בשלב הקודם שלו.
במידה ובכל זאת הגעתם לחיתול לעשיית הקקי, שימו לב לכמה עניינים:
• קקי אפשר לעשות בחיתול, אך רק בחדר השירותים (ולא בסלון או בחדר וכו').
• לא ממשיכים לשחק בזמן עשיית הקקי ולא מכניסים לשירותים צעצועים.
• מנקים את הקקי תוך זמן קצר, מיד כשהילד מסיים ולא נותנים לו להשאר עם הקקי עליו.
• מראים לילד את הקקי שבחיתול.
• לא מנקים את הילד בשכיבה בתנוחת תינוק, אלא בעמידה למרות הקושי שבדבר.
• לא הופכים את זמן ניקוי הקקי לזמן איכות בין הילד וההורה, לא משוחחים בזמן הניקוי ולא נהנים מהזמן הזה.
• לא נוזפים בילד, לא כועסים ובוודאי לא מענישים.
• במידה וברור שהילד הפנים את הציפייה לעשות בשירותים או בסיר, הפסיקו לנדנד לו בקשר לכך. אימרו לו שאתם סומכים עליו שכשהוא יחוש שהוא מסוגל לעשות בשירותים הוא יעשה זאת.
• במידה והילד מתאפק ולא עושה קקי כשלא שמים לו את החיתול, אל תמנעו ממנו את החיתול, כדי שלא תתפתח עצירות בהמשך.
שלב זה יכול להמשך כשבועיים באופן תקין, אך אם אתם מוצאים עצמכם "תקועים" בשלב הזה יותר זמן, אני ממליצה בחום לפנות לייעוץ מקצועי, אשר תוכלו "להחלץ" באמצעותו בתוך זמן קצר, בטרם ההרגלים והפחדים ישתרשו ויתקבעו.
קקי בתחתונים
איתי בן 4 שנים, גמול כבר שנה מחיתולים. פיפי הוא עושה בשירותים ולא מפספס בכלל, אבל קקי הוא עושה בתחתונים. ההורים שלו יודעים בדיוק מתי הוא עושה, מזכירים לו ללכת, אבל איתי לא מודיע להם כשהוא צריך וגם לא אחרי שהוא עשה. לפעמים הוא גם מכחיש שעשה וההורים שלו נאלצים לקחת אותו להתנקות בניגוד לרצונו.
במקרה הזה הילד לא מבקש חיתול לעשיית הקקי, אלא פשוט עושה אותו בתחתונים. אם מצאתם את עצמכם במצב בו הילד שלכם עושה בתחתונים במשך מספר שבועות לאחר הורדת החיתול, כדאי מאוד לפנות להתייעצות מקצועית.
התאפקות ועצירות
גילי בת 3 שנים וחודשיים. לפני הגמילה מחיתולים גילי עשתה קקי מדי יום אבל מאז שהורידו לה את החיתול לפני כחודשיים היא מתאפקת ועושה אחת לארבעה ימים וניכר כי היא סובלת מאוד. עשיית הצרכים מלווה בבכי רב והיא מסרבת לשבת על האסלה, אלא עושה את צרכיה בתחתונים.
במקרה הזה חשוב ביותר לפנות לרופא הילדים ולבדוק אפשרות לשלב סיבים מרככי צואה או שמן פראפין, על מנת לההקשות על ההתאפקות ולמנוע עצירות. יש להמנע ככל האפשר מביצוע חוקן, אשר יכול להקשות מאוד על התהליך מבחינה רגשית ולסבך את המשך הגמילה. במקביל חשוב לפנות לפסיכולוג ילדים לטיפול.
הילד עושה רק בבית
רוני בת שנה ועשרה חודשים החלה גמילה מחיתולים לפני כשבועיים. היא עושה בהצלחה פיפי וקקי בסיר הורוד שלה אבל ההורים שלה צריכים לקחת את הסיר לכל מקום אליו הולכים כי היא חוששת לעשות במקום אחר. אלון בן השנתיים וחצי חושש לעשות בבית של סבא וסבתא, למרות שבבית אין לו בעיה בכלל.
הילד עושה ללא קושי באסלה בבית או בסיר מסויים, אך לא מוכן לעשות בשירותים במקומות אחרים או בסירים אחרים.
למה? הילד למד לעשות את צרכיו בתנאים סביבתיים מסויימים ומתקשה להכליל את ההתנהגות שלמד לתנאים שונים.
מה עושים? רצוי לחשוף את הילד כבר בתהליך הגמילה למספר בתי שימוש, גם בבתים אחרים ובגן. במידה והקושי כבר נוצר, יש לנסות להדגיש עבור הילד דווקא את נקודות הדמיון, להדגיש את הדברים הנחמדים והאטרקטיביים בשירותים הלא מוכרים וכמובן להשאר עם הילד ולתמוך בו. אל תמנעו מהליכה למקומות מחוץ לבית בגלל הקושי של הילד. להיפך, צרו עבורו הזדמנויות להתמודדות ולהכללה.
הילד גמול בבית, אך בגן מפספס
יאיר בן שנתיים וחצי החל גמילה מחיתולים לפני שלושה חודשים. ההורים מספרים שבבית הולך מצויין וכמעט שאין פספוסים, אבל בגן כל יום הוא חוזר עם שקית של בגדים רטובים.
למה?
1. בבית רמת הפעילות בדרך כלל נמוכה יותר מבגן והתחרות על משאבים מוגבלים נמוכה גם כן. הילד אינו חושש בבית להפסיד צעצוע, או את תורו בנדנדה בעת הליכה לשירותים.
2. בבית תשומת הלב אישית ופרטנית יותר מבגן וההורים יכולים לשים לב ביתר קלות לסימנים המקדימים לפספוס ולעודדו ללכת להתפנות.
מה עושים? מדובר בשילוב יכולות המתפתחות בהדרגה. ביכולת רגשית להתמודד עם דחיית הסיפוק והתסכול שבהפסקת הפעילות לשם עשיית הצרכים. ניתן לאמץ את הדרכים המתוארות בסעיף הראשון.
הילד גמול בגן ובבית מפספס / הילד מפספס רק כשהוא עם אמא או רק כשהוא עם אבא
אלון בן שלוש וחצי, ללא חיתול כבר שנה ביום ובלילה. בחודשיים האחרונים אלון מרטיב כל יום אחה"צ. ההורים מספרים שלפעמים הוא ממש עומד ועושה את צרכיו בהתרסה.
למה?
מצב זה מהווה נורת אזהרה לכך שמדובר בקושי הקשור ליחסים בין ההורה והילד, למידת הלחץ המופעל עליו ולתחושת שליטה נמוכה מצידו של הילד בתהליך הגמילה.
מה עושים?
על הילד לחוש שליטה בחייו בכלל ובתהליך הגמילה בפרט, לחוש מסוגלות, שהוריו מכבדים את רצונותיו ולא מפעילים עליו ולחץ. מומלץ בחום לפנות לפסיכולוג ילדים במקרה זה.
רגרסיה בגמילה
עמליה בת שלוש, גמולה בהצלחה כבר 4 חודשים. נראה שהתהליך עבר חלק וללא קשיים מיוחדים. בחודש האחרון, מאז לידת אחיה, ההורים מספרים שעמליה מפספסת מדי יום.
לעיתים קרובות הורים מדווחים על מעין רגרסיה: גמילה שהתחילה היטב ולאחר מספר שבועות - פספוסים. הנסיגה יכולה להיות בדרגות שונות. ישנם ילדים שיחזרו לפספס מעט וישנם ילדים שאפילו יעשו את כל צרכיהם במכנסיים ולא ילכו לשירותים כלל לתקופה מסויימת.
למה? נראה שהגמילה דורשת מילדים משאבים וכוחות רבים. הם מתגייסים ומשתדלים מאוד בתחילת התהליך, אבל לאחר זמן כאשר הקסם פג וההתלהבות שלהם ושל הסביבה פוחתת, עלולים להופיע מעט פספוסים. אני מציעה, לא לעשות מזה עניין, לא להבהל ולהמשיך בתהליך כרגיל.
יחד עם זאת, רגרסיה יכולה להתרחש בעקבות ארוע דרמטי או משבר בחייו של הילד כמו: הריון, לידת אח, מעבר דירה, מעבר גן, גירושין וכו'. עוצמת הרגרסיה קשורה בדרך כלל למידה בה הגמילה היתה מבוססת טרם האירוע. ככל שהגמילה התבססה יותר, כך סביר שהילד יראה רגרסיה קלה יותר. במקרה זה סביר שהילד יראה סימנים נוספים, כמו אי שקט כללי, או עצבנות, או בכי מרובה, קושי בשינה ועוד.
מה עושים? מתאזרים בסבלנות ובמידה והשלב נמשך יותר משבועיים-שלושה מומלץ לפנות לפסיכולוג ילדים.
גמילת לילה – רוני נגמלה מחיתולים ביום בגיל שנתיים ושמונה חודשים, אך בבקרים עדין מתעוררת עם חיתול ספוג פיפי. ההורים מתלבטים מתי נכון לגמול אותה גם בשנת הלילה וכיצד.
כלומר, במקרה הזה הילד נגמל ללא קושי במהלך היום אבל לא מראה סימנים לגמילה בלילה.
למה? הגמילה בלילה דורשת בשלות פיזיולוגית שונה מזו הנדרשת במהלך הערות ביום. מרבית הילדים ייגמלו באופן ספונטני עד גיל 4-5 ונהוג להתייחס אל הרטבות לילה כאל בעיה רק אם היא נמשכת לשנת החיים השישית. חשוב לדעת שקיימת נטייה גנטית להרטבות לילה.
מה עושים? ניתן להלביש חיתול לשעות השינה בלבד. עשו זאת לפני ההשכבה לשינה בידיעת הילד ולא לאחר שנרדם. ברגע שהילד מתעורר מספר לילות ברציפות עם חיתול יבש, ניתן לנסות בידיעתו להוריד את החיתול גם בלילה.
נסו להפחית את כמויות השתיה לפני השינה ולהקדים אותה לשעות אחה"צ והערב המוקדמות. זה הזמן המתאים גם לפרידה מבקבוק החלב לפני ובמהלך השינה... למאמר המורחב על גמילת לילה לחצו כאן.
לסיכום, גמילה מחיתולים היא אתגר המעמיד במבחן את מידת האוטונומיה שחש הילד בחייו ואת יחסיו עם הוריו. ילד בעל התפתחות תקינה אשר יחוש שליטה בתהליך, יחוש שמכבדים אותו ואת בחירותיו, יקבל די חופש בחירה והחלטה בתחומים שונים בחייו, יוכל לצלוח את הגמילה ללא קושי משמעותי. ישנם קשיים קלים אשר מהווים חלק בלתי נפרד מגמילה תקינה ועל הסביבה להתאזר בסבלנות עד להתבססותה.
יחד עם זאת, חשוב לציין כי אם הקשיים נמשכים זמן רב חשוב לפנות לעזרה מקצועית ולא להמתין.
*ייעוץ גמילה מחיתולים בקליניקה בהוד השרון או מרחוק: טלפונית או בוידאו *
