למיומנויות חברתיות, כמו מיומנויות רבות אחרות שאנחנו רוכשים, יש בסיס מולד. כפי שלאחד ישנה נטייה מולדת לספורט, או תפיסה חשבונית מעולה ולאחר יש שמיעה מוזיקלית יוצאת דופן או כשרון לציור, כך גם כשמדובר במיומנויות חברתיות... החדשות הטובות הן שהנטייה המולדת הזו ניתנת להשפעה, לתרגול וללמידה. להורים יש תפקיד משמעותי וקריטי בעניין וכמו בהרבה תחומים אחרים, הגיל הרך הוא התקופה הכי טובה להתחיל וככל שנקדים, כך ייטב. אין גיל מוקדם מדי לעבודה על מיומנויות חברתיות!

 

​​למיומנויות חברתיות כמו למיומנויות רבות אחרות שאנחנו רוכשים יש בסיס מולד. כלומר, אנחנו נולדים עם פוטנציאל מסויים בתחום הזה, שיבוא לידי ביטוי כך או אחרת עם הגדילה וההתנסות.

קל יותר לחשוב על זה ככה, אם חושבים על מיומנויות אחרות שאנחנו רוכשים במהלך החיים… כפי שלאחד ישנה נטייה מולדת לספורט, או תפיסה חשבונית מעולה ולאחר יש שמיעה מוזיקלית יוצאת דופן או כשרון לציור ולשפות, כך גם כשמדובר במיומנויות חברתיות. העניין הוא שהתפקוד החברתי ישפיע לרוב פי כמה על חייו של אדם מקשייו בחשבון או בציור…

 

חיינו מתנהלים מהרגע הראשון במסגרות חברתיות (משפחה, גן, חוגים, כיתה, תנועת נוער, מקו עבודה) בכולן אנחנו מצופים להשתלב, להתחשב בסובבים אותנו, לשתף פעולה, לכן אנשים שמתקשים בתחום החברתי עלולים לחוות תסכול מתמשך, קושי להשתייך, בדידות, דחייה, תחושת כשלון, חריגות ובעקבות זאת פגיעה בלתי נמנעת בדימוי העצמי.

החדשות הטובות הן שהנטייה המולדת הזו ניתנת להשפעה, לתרגול וללמידה.

גם אם ילד נולד כשההבנה החברתית אינה מתפתחת לה בטבעיות ובאינטואיטיביות, יש בהחלט מה לעשות בקשר לכך. אפשר ללמד ולתרגל מיומנויות חברתיות ולשפר פלאים את התפקוד החברתי, בדיוק כפי שניתן להתאמן, לחזק ולשפר את הכושר הגופני או את מיומנויות הקריאה והחשבון!

 

חדשות טובות נוספות הן שלהורים יש תפקיד משמעותי וקריטי בעניין וכמו בהרבה תחומים אחרים, הגיל הרך הוא התקופה הכי טובה לביסוס יכולות וככל שנקדים, כך ייטב.

אין גיל מוקדם מדי לעבודה על מיומנויות חברתיות!

אז כתבתי מדריך להורים, אותו אני אשלח לכם בטפטופים בשבועות הקרובים ובו אני אשלב הסברים על התפתחות תחום המיומנויות החברתיות עם עצות להורים כיצד לגדל תינוקות, פעוטות וילדים תוך מימוש הפוטנציאל החברתי שלהם. בסופו אספר גם על סיבות אפשריות לקשיים בתחום הזה ומתי כדאי לפנות לטיפול מקצועי.

אז יאללה, בואו נתחיל בנקודה בה הכל מתחיל… הלידה.

​

מיומנויות חברתיות מתחילות מלידה

מיומנויות חברתיות הן מכלול של כישורים, אשר מאפשרים לאדם להיות ביחסים חברתיים עם אנשים אחרים.

תחת הכותרת הזו נכללים כל כך הרבה כישורים, כל כך הרבה התנהגויות, פרשנויות, תגובות וחוסר תגובות שמשתנות בכל רגע ורגע בהתאם לאופן בו האדם תופס את הסיטואציה, את כוונות האחר ואת הנורמות והציפיות החברתיות.

 

הנה כמה דוגמאות חלקיות ובהחלט לא ממצות למיומנויות חברתיות אותן אנחנו רוכשים כבר בשנים הראשונות לחיים:

← שימוש בשפת הגוף של האדם: יצירת קשר עין, שימוש במחוות ליצירת קשר ובמקביל היכולת להבין את שפת הגוף של האחר

← היכולת להתעניין באדם אחר, להבין שהוא שונה ממני, להתחשב בו, ברצונותיו וברגשותיו

← היכולת להתאים את נושא השיחה לסיטואציה ולאדם שמולי, טאקט ונימוס. למה לפעמים זה מתאים להתנהג ככה ולפעמים לא? למה אפשר לומר משהו לאדם מסויים ולא מתאים לומר אותו לאחר?

← היכולת ליזום וליצור קשר, היכולת להתמיד ולשמר קשר

← היכולת להבין רמזים חברתיים במצבים עמומים: למה אדם מתכוון כשהוא אומר דבר מסויים? היכולת להבין סאבטקסט

← היכולת לשער מה אדם אחר מרגיש, להיכנס לנעליו ולראות את הדברים מנקודת מבט שונה משלי

← היכולת לשתף פעולה, להיות חלק מקבוצה, להיות מוביל וגם מובל, למצוא איזון בין רצונותיי לרצונות האחר ורצון הקבוצה

 

אבל איך לומדים את כל זה? איך הלמידה החברתית מתחילה?

קשה אולי לדמיין את זה, אבל תינוק שנולד מגיע לעולם כיצור חברתי, שמחפש קרבה וקשר ובלעדיהם ככל הנראה הוא לא ישרוד. האבולוציה דאגה לכך, שמהרגע הראשון תינוקות מחפשים את פניהם של המטפלים בהם והם זקוקים למגע פיזי תכוף כדי לחוש רגועים ובטוחים ולא רק להאכלה ולדאגה לבריאות הגוף.

במחקר מפורסם שערך הפסיכולוג הארלו (1965) שמו גורי קופים בכלוב ובו בובת אם מלאכותית העשויה חוטי תיל שסיפקה להם מזון ומים, וגם בובת אם מלאכותית רכה, העשויה ספוג רך, המזכירה אם אמיתית. הארלו הראה שהקופיפים אמנם מתקרבים לאם המאכילה בכל פעם שהם רעבים, אך כשהם עייפים או מפוחדים הם הולכים ישירות לאם הרכה לקבלת בטחון ונחמה. בצורה כזו הוכיח הארלו כי הצורך בהגנה ובקרבה נפרד מן הצורך הפיזי במזון וחשוב לא פחות ממנו.

 

ובאמת אנחנו רואים שכבר בשבועות הראשונים לחיים יתפתח ויופיע החיוך החברתי, יצירת קשר עין ומעקב אחר תנועת אנשים בסביבה - יכולות שמסייעות לתינוקות להיות בקשר חברתי.

המסקנה היא אחת: תינוקות מתעניינים באנשים סביבם מהרגע הראשון, הם מצפים לתקשורת ולהדדיות והם זקוקים לחברה ולקשר כדי להתפתח היטב. הם מעדיפים פי כמה תקשורת עם אחרים מאשר משחק, חקירה וצפייה באובייקטים אחרים בסביבתם.

 

הקשר המשמעותי ביותר בתוכו מתחילות להתפתח המיומנויות החברתיות הוא הקשר בין התינוק והמטפלים שלו, בדרך כלל הוריו. זהו קשר שטיבו יכתיב כבר בחודשים הראשונים את הקשרים שיצור האדם בהמשך החיים:

האם התינוק הזה יגדל להיות ילד ואדם בוגר אשר בוטח וסומך על סביבתו ועל העולם בו הוא חי, האם יהיה לו אמון בסיסי שיאפשר לו ליצור מאוחר יותר מערכות יחסים איכותיות ובטוחות, בהן הוא ירגיש בעל ערך ויוכל לקיים קשר של תלות הדדית, תמיכה ושיתוף פעולה עם אחרים.

חדשות טובות נוספות הן שמרבית התינוקות יבססו התקשרות בטוחה עם הוריהם, כי הם קיבלו מענה טוב דייו לצרכים שלהם. כלומר, מרבית ההורים (כ-70%) מצליחים באופן אינטואיטיבי להגיב לסימנים של התינוקות שלהם ולהעניק להם יחס חם, עקבי כך שצרכיהם הפיזיים והרגשיים מקבלים מענה מספק.

 

אז הנה לכם עצתי הראשונה: בחודשים הראשונים לחיי התינוק שלכם בהם הוא עדין מסתגל לעולם וחסר אונים כמעט בכל מובן, טפלו בו במסירות, התבוננו בו, הגיבו לאיתותים שלו, דברו איתו (גם אם אינו מבין עדין), הסבירו לו, הרימו אותו הרבה על הידיים, חבקו אותו, עיזרו לו להירדם ולהירגע, ככל שיצטרך. אין צורך לחשוש מהרגלים רעים בשלב הזה.

 

כשהתינוק גדל

במחצית השניה של השנה הראשונה לחייו של התינוק הוא כבר עבר כברת דרך משמעותית. הוא הסתגל לעולם, מצליח הרבה יותר טוב מבחודשים הראשונים להתמודד עם חייו, הוא התפתח קוגניטיבית באופן שעוזר לו להבין דברים רבים הרבה יותר מבעבר, הוא עסוק מאוד בהשגת אבני הדרך ההתפתחותיות בתחום המוטורי והוא גם שותף פעיל הרבה יותר מבעבר ביצירת קשרים חברתיים. הוא כבר מזמן מחייך וצוחק כלפי אחרים, מגיב ברתיעה לעיתים לזרים בסביבתו ומעדיף את האנשים שהוא מכיר. כשהוריו מתרחקים הוא נצמד אליהם ומגיב במצוקה.

 

עצה מספר 2: בתקופה זו בה החרדה ההתפתחותית כלפי זרים והחרדה מנטישה בשיאן מומלץ לחשוף את התינוק לסביבה חברתית מגוונת ולהכיר לו אנשים שונים. הציגו בפניו את האנשים סביבו, הסבירו לו מי הם, הראו לו שאתם סומכים ומחבבים את האנשים האחרים, כך הם ישאבו מכם בטחון והחרדה שלהם תפחת.

 

עצה מספר 3: בתקופת חרדת הנטישה הקפידו "לעדכן" את ילדכם כשאתם הולכים, תפרדו ממנו ואל תעלמו לו, ספרו לו כשאתם הולכים לחדר השני או לשירותים ודברו אליו ממרחק. הקפידו לייצר "גשר של היכרות" ביניכם ובין מטפל אחר שנשאר עימו. למשל, אם הוא נשאר אם בייביסיטר, תזמינו אותו שעה קודם ובלו יחד, שוחחו עם הבייביסיטר, חייכו אליו, היו נחמדים וכך תשדרו לילדכם שאתם סומכים עליו ושהוא יכול להרגע.

 

רכישת שפה ושפה רגשית

בשנה השניה לחיים המשימה המרכזית של ילדכם היא רכישת השפה. אמנם רכישת השפה התחילה כבר הרבה הרבה קודם, ובשלב הזה הוא כבר מבין המון, אך יכולתו להביע את רצונותיו ותחושותיו עדין מוגבלת מאוד.

השפה תשמש אותו בהמשך הדרך ככלי מרכזי ביצירת קשרים חברתיים, אך כל הורה יודע שתינוקות ופעוטות מצליחים ליצור קשר איכותי והדדי גם בלעדיה.

 

 

עצה מספר 4: כדי לפתח את השפה דברו עם הילד שלכם כל הזמן. תתארו לו מה אתם עושים, ספרו לו מה קורה סביבכם והכי הכי חשוב דברו על רצונות, מחשבות, תחושות, רגשות - בעיקר על אלה שלו! מה שתשיגו בכך, הוא בעל ערך אדיר! זהו אמצעי שבזכותו ילדכם יבין טוב יותר את עולמו הפנימי ויצליח להתמודד טוב יותר עם תסכול, כעס, התרגשות, אכזבה וכל קשת הרגשות שעולים בו. זהו הבסיס להתנהלות החברתית.

איך עושים את זה? הנה דוגמה פשוטה:

"כייף לך באמבטיה? אתה כל כך אוהב לשחק במים? רצית להתקלח עוד הרבה הרבה זמן? אתה מאוכזב שאמא אמרה שצריך כבר לצאת? אני מבינה... אבל תראה, המים כבר התקררו והשעה מאוחרת. מחר נוכל לעשות עוד פעם אמבטיה ארוכה. אתה רוצה?"

​

מנטליזציה

להבין את עצמי ואת עולמי הפנימי (מחשבות, רצונות, דעות, רגשות...) הוא הישג חיוני ואף קריטי העומד בבסיסם של קשרים חברתיים איכותיים. רק לאחר שאדם מודע ומבין את עצמו הוא יוכל להבין כי לזולת יש גם כן עולם פנימי משלו, אשר יכול להיות דומה לשלו, אך גם שונה ממנו. בלי להבין שהאחר הוא אחר, הקשר לא יתפתח לרמות גבוהות של הדדיות.

 

הורים רבים "שמים את עצמם בצד" בשנים הראשונות בהם הם מגדלים ילדים רכים. שמים בצד את הצרכים שלהם, את התחביבים שלהם ומתמסרים להורות ולקריירה. הילדים שלנו חווים אותנו בתקופה הזו, כאילו אנחנו שם אך ורק למענם ואין לנו קיום כבני אדם, אלא כהורים בלבד.

​

עצה מספר 5: הראו לילדכם את עצמכם! דברו על התחביבים שלכם, ספרו מה קרה לכם בעבודה, תתפנו לתחביבים שלכם וספרו להם על כך. הראו להם שאתם לא רק ההורים שלהם. דברו על הדמיון והשוני ביניכם לבינם.

​

לשחק עם ילדים

כשמבוגרים משחקים עם ילדים הם עושים את זה ממש שונה מהאופן בו ילדים משחקים אחד עם השני.

לילדים הכל חשוב! חשוב להם במה הם משחקים, עם מי, מי יתחיל קודם, אם נבנה את המגדל ככה או אחרת, אם הם יהיו עם החייל האדום או הכחול.

לעומתם, לנו המבוגרים, לא ממש חשוב שום דבר מזה. כשאנחנו משחקים איתם אנחנו מתארחים בעולמם של הילדים ולכן מוותרים להם כמעט על הכל. אבל במשחק משותף, כמו בשיחה, יש שני צדדים לפחות ושני צדדים לעולם לא ירצו, יתכננו, יחשבו וירגישו בדיוק בדיוק את אותו הדבר. משחק הוא שפתם של הילדים ואם נרצה לעזור לילדינו לשחק טוב יותר עם אחרים, לתקשר טוב יותר אם אחרים, כדאי לתרגל את זה כבר ביחסים בינינו.

 

משחק משותף היא הזדמנות מעולה להדגים לילדכם וללמד אותם הרבה מאוד מיומנויות חברתיות: איזון עדין ושילוב בין הרצון שלי לרצון של האחר, עמידה על שלי לפעמים, פשרה לפעמים, התחשבות באחר, התמודדות עם נצחון והפסד, התמודדות עם תסכול, לפעמים להוביל, לפעמים להיות מובל ועוד ועוד. ילדכם יראה כיצד אתם עושים את כל זה ולאט לאט ילמד ויעשיר את ארגז הכלים שלו.

 

 

עצה מספר 6: הכניסו למשחק ולשיחות את רצונותיכם. אל תוותרו כל כך מהר על ההזדמנות להשפיע על המשחק, להכניס בו שינויים, לרצות להיות ראשונים, או לרצות ממש ממש את המשחק המסויים הזה ולא אחר. עשו זאת ברגישות, בהדרגתיות ובמידה בה ילדכם מסוגל לקבל זאת. כך ילדכם ילמד שהאחר שונה ממנו ויכיר בו. זוהי תובנה קריטית ליצירת קשרים חברתיים איכותיים.

 

מפגשים חברתיים

ילדים נהנים ממפגש עם ילדים אחרים מגיל מאוד מוקדם. תינוקות מגיבים לתינוקות ולילדים אחרים ונהנים מחברתם גם כשעדיין אינם מסוגלים מבחינה התפתחותית לייצר ולשמר משחק משותף.

חשוב לחשוף תינוקות, פעוטות וילדים צעירים לחברת ילדים אחרים, בודאי אם הם ילדים יחידים במשפחה, ועוד יותר מכך אם הם לא מבקרים בגן, אך לא רק.

גם אם ילדכם הולך לגן, הוא ירוויח המון ממפגשים אינטימיים יותר מאלה שמתרחשים בגן ומתווכים יותר על ידי מבוגרים.

בגן הטיפוסי, ההתמודדות החברתית היא מורכבת. קבוצת ילדים גדולה, מעט מבוגרים שמתמקדים בהשגחה ופעמים רבות לא פנויים לתיווך חברתי. לעומת זאת, מפגשים ביתיים אחר הצהריים הם הזדמנות מצויינת להתבונן בילד שלכם ולהתרשם מיכולותיו החברתיות, לתווך עבורו, לעזור לו לפרש ולמצוא פתרונות לקונפליקטים. זוהי צידה שילדכם יקח איתו להמשך הדרך.

 

 

עצה מספר 7: פנו זמן וארגנו מפגשים חברתיים מגוונים מדי שבוע. בביתכם, בבתים של אחרים, בגינת השעשועים ועוד.

בשלב הזה יצופו ויעלו אצל הורים רבים הקשיים החברתיים שהם חוו בעבר. הורים מופנמים וביישנים שמעדיפים להישאר בבית ולא להכיר אנשים חדשים, הורים שיחששו מדחייה אפשרית ויתקשו לפנות להורים אחרים ולהציע להם להפגש. זה הזמן להתבוננות עצמית והזדמנות לתיקון עבור ילדכם. אם זה קשה מדי עבורכם, מומלץ בחום לפנות לעזרה של פסיכולוג התפתחותי.

​

מה עושים במפגשים אחה"צ?

הורים רבים מתרגשים וחוששים מאוד כשהם מארחים חבר מהגן. הם רוצים שיהיה לחבר כייף, שהמפגש החברתי יצליח ושהחבר ירצה להיפגש שוב. העניין הוא שהלחץ הזה גורם להורים להשתדל יתר על המידה, באופן שבסופו של דבר מחבל במפגש. למה אני מתכוונת? אני מתכוונת להשתדלות שגורמת להורה לדבר אל האורח בנחמדות יתרה, לצפות שהילד שלנו יוותר לחבר ויארח אותו יפה. לעיתים קרובות, הציפיה הזו והחשש מכישלון המפגש גורם להורה לנזוף בילד שלו, הילד מרגיש את המאמץ יוצא הדופן של ההורה ואת הלחץ שמופעל עליו והוא נותר מבולבל.

 

למה אמא כל כך נחמדה לחבר שלי וכועסת עלי? למה אלי היא לא מדברת יפה כמו אל החבר שלי? למה לי היא לא מציעה כיבוד כל הזמן כמו שהיא מציעה לו? למה היא בעדו ונגדי ורוצה שאני אוותר?

 

 

עצה מספר 8: כשאתם מארחים חבר תהיו קצת אדישים אליו. את הנחמדות תפנו אל הילד שלכם ותנו לו לארח. תציעו לילדכם את הכיבוד ולא לחבר ישירות ואפשרו לו להגיש אותו. העירו לו בפרטיות אם יש צורך. זכרו שהמפגש לא צריך להיות מושלם כדי שיחווה כמוצלח. מותר להם לריב, מותר להם להשתעמם. אם יש צורך קצרו את המפגש, כדי לסיימו בטעם טוב, או החליטו מראש על מפגש קצר. מותר בהחלט לצפות יחד בטלויזיה כשמגיעים למיצוי. גם צפייה משותפת היא חוויה חברתית חיובית וזה מה שחשוב.

 

 

תיווך במריבות וקונפליקטים

ובכל זאת מה עושים כשהם רבים? כשהילד שלנו מתרגש כל כך והופך לחסר שקט ומתנהג ממש לא יפה אל החבר? מה עושים כשהם רבים, לא מצליחים להחליט במה לשחק או איך לשחק? מה עושים אם הילד שלנו משתלט? לא מרשה לחבר לשחק בדברים שלו? איך יודעים אם כדאי להתערב, מתי להתערב ואיך??

 

זוכרים את הדיבור הרגשי שעשינו עם הילדים שלנו כשהם היו פעוטות כדי לעזור להם להתמודד עם הרגשות שלהם? זוכרים את העצה להראות לילדים את עצמנו כבני אדם ולא רק כהורים שלהם? כאן הלמידה החברתית הזו שהתרחשה עד כה בין הילד וההורה שלו תבוא לידי ביטוי במלוא עוצמתה מול החבר.

 

 

עצה מספר 9: תיווך טוב בין ילדים מציג את רצונותיהם ותחושותיהם של שני הצדדים מבלי לנקוט צד ומעודד אותם להתייחס זה לזה. מתוך התחושה שמכירים בתחושותיי תגיע ההכרה גם בצד השני ומכאן הדרך אל הפתרון היא קצרה.

 

 

עצה מספר 10: תשאלו שאלות ואל תמהרו לספק פתרונות. עודדו את הילדים לחשוב בעצמם על פתרונות אפשריים לבעיה שנתקלו בה. במקום זאת, תשאלו שאלות: "מה נעשה? אתה רוצה לשחק במגנטים ואתה רוצה לשחק בלגו? איך נחליט? מה נעשה?". אם הם רבים על צעצוע מסויים, כדאי לשמור בצד את הצעצוע עד שתתקבל ההחלטה.

​

איך יודעים מתי כבר צריך לפנות לעזרה מקצועית?

מיומנויות חברתיות מתפתחות לאורך זמן וגם ילדים שאין להם קשיים מיוחדים בתחום החברתי, זקוקים לתיווך ולתמיכת המבוגרים בפתרון בעיות חברתיות מדי פעם. אז איך יודעים היכן עובר הגבול בין התפתחות נורמטיבית לקושי שדורש התערבות מקצועית?

 

ישנם ילדים שמסיבות שונות הם נוקשים יותר בחשיבתם ולכן גם באופן שבו הם משחקים. הם רוצים לשחק איך שהם תיכננו וקשה להם להתגמש, לקבל רצונות אחרים ולשנות את תכניותיהם. הם בעלי צורך גבוה בשליטה, רוצים שהדברים יהיו בדרך שלהם וקשה להם לראות את האחר ולהכיר בכך שישנן דרכים מגוונות לשחק.

ילדים אחרים הם בעלי נטייה לביישנות ולחרדה שמשתקת אותם במצבים חברתיים ומובילה אותם להסתגרות ולהמנעות. חרדה יכולה גם לגרום להתנהגות תוקפנות וסוערת כלפי ילדים אחרים.

ישנם ילדים שנולדו עם הפרעת קשב וריכוז לכן הם מתקשים להתמיד ולהעמיק במשחק, או שהם אימפולסיביים ותנועתיים מדי ומתקשים להתאפק ולעכב את התגובות שלהם.

ישנם ילדים שמבחינה חושית רגישים מדי, מוצפים בקלות מהמולה, מרעש, ממגע, אחרים זקוקים למגע אינטנסיבי שגורם להם לחדור למרחב האישי של אחרים, לחבק, לשכב על אחרים ולחוש אותם ואת עצמם.

ילדים אחרים בעלי לקויות תקשורתיות מתמקדים בתחומי עניין יוצאי דופן, מתקשים לשים לב ולפענח הבעות פנים ומסרים חברתיים והם מתקשים לעשות שימוש בשפה הלא מילולית: בקשר עין, ג'סטות, הבעות פנים ועוד בתקשורת עם אחרים.

גם טראומה, קושי ביחסים עם ההורים ומצבים רגשיים אחרים יכולים ליצור קשיים חברתיים.

​

הנה כמה דוגמאות למקרים שנעזרו בטיפול:

 

← הבת שלי מיקה, בת 4 וחצי, ילדה נבונה ומצחיקה, מאוד עקשנית ודעתנית. כשהיא נפגשת עם חברות מהגן היא חייבת תמיד להחליט בעצמה, להוביל את המשחק ולהכתיב מה עושים בו והיא מצפה שחברותיה תמיד יתפשרו וילכו עם רצונותיה. אני מרגישה שהחברות שלה מתחילות לאבד סבלנות ולהתרחק ממנה. אני רוצה שהיא תלמד להתחשב בהן לפעמים ולמצוא את האיזון בין הרצונות שלה והרצונות שלהן. מה עושים?

 

← הבן שלי עוד מעט בן 3, משחק בגן לבד. עד לא מזמן חשבתי שזה הגיוני כי תמיד אומרים שילדים צעירים משחקים זה לצד זה, אבל אני לא רואה שזה משתנה. אני רואה שהוא מסתכל על הילדים האחרים ומתעניין במשחק שלהם, אני רואה גם שחבריו לגן כבר משחקים יחד, אבל הוא בסופו של דבר נשאר לשחק במכוניות לבד. איך עוזרים לו לשחק ביחד?

 

← הגננת של יואב, הבן שלי בן ה-5, מספרת שבזמן משחק חופשי בגן הוא כל הזמן "מסתבך" עם חברים, הוא מתעצבן בקלות, קשה לו להפסיד במשחק, הוא רודף צדק ולמרות שהשפה שלו טובה הוא יכול לחטוף צעצוע מחבר, לדחוף או לבעוט בילד שהרגיז אותו או ניצח אותו. למה הילד שלי מתעצבן כל כך מהר? איך אפשר לעזור לו לפתור בעיות במילים ולא באלימות?

 

← הבת שלי נועם בת ה-5.5 מאוד ביישנית. האמת היא שגם אני ואבא שלה היינו כאלה, אבל היינו רוצים לחסוך ממנה את הסבל שכרוך בלהיות כל כך ביישן. הייתי רוצה שהיא תוכל להרגיש יותר בנוח בקבוצה, שתוכל לומר את דעתה מבלי לחשוש, שלא תצטרך תמיד לוותר, אלא גם לעמוד על

שלה כשהיא רוצה. הייתי רוצה שהיא תוכל להגן על עצמה ולא רק להמנע או לבכות. הייתי רוצה שתהיה לה יותר בחירה. איך אפשר לעזור לה?

 

← לדניאל הבן שלי, תלמיד כיתה ב', כמעט ואין חברים. בהפסקה הוא מסתובב לבד, צופה מהצד בילדים משחקים או נשאר בכיתה. כמעט ולא מזמינים אותו אחה"צ, כל היום הוא מול המחשב ואני מרגיש שזה רק הולך ומחמיר. הוא לא מוכן ליזום מפגש עם חברים, אבל אם מישהו מציע לו להצטרף או בוא אליו הוא מאוד שמח ומסכים. אנחנו אובדי עצות ולא יודעים איך לעזור לו.

 

← יונתן בן 5 ילד חכם מאוד, מתעניין בחלל ובדינוזאורים, כבר כמעט קורא… הגננת של הבן שלי אומרת שהוא מסתדר ממש טוב כל עוד אומרים לו מה לעשות וכשהפעילות היא מובנית, אבל במשחק חופשי בפינות הגן ובחצר הוא אבוד, מסתובב חסר מעש ולא מצליח להשתלב.

הוא אלוף במשחקי קופסה, אבל כמעט ולא משחק משחק דמיוני כמו שאר חבריו. אני מרגישה שקשה לו, אפילו שהוא לא אומר כלום ואני דואגת שהקושי הולך ומעמיק ואני לא יודעת איך לעזור לו.

 

לפני טיפול, צריך להבין את המקור לקושי

כדי לעזור לילדים שלנו בתחום החברתי חשוב להבין קודם כל מה המקור לקשיים. לעיתים קרובות זה לא פשוט למקד את הקושי וישנן התנהגויות דומות שיכולות להיות להן סיבות שונות. לכן חשוב במיוחד לפנות להערכה התפתחותית גלובאלית, כזו שתסקור את כל התחומים ולא להניח מראש שאנחנו יודעים מה הסיבה.

​

והכי חשוב, אל תאבדו תקווה וזיכרו שניתן לשנות, ללמד, לעזור לקדם ולהשפיע. כפי שלא הייתם מהססים לקחת לילדכם שיעורי עזר בחשבון או באנגלית, כך אפשר וכדאי בהחלט גם לטפל במיומנויות חברתיות!