איך מתמודדים עם נשיכות בגיל הרך?

מאת: אורית רובין בן-חיים, פסיכולוגית התפתחותית מומחית

שוב הגננת מדווחת לכם שהקטנצ'יק נשך בגן? שוב הוא חזר הביתה עם "שעון" על היד?

דמיינו לעצמכם את המצב הבא:

שני פעוטות בני שנה וחצי משחקים בארגז החול. מצב הרוח טוב והם עליזים ורגועים.

לפתע אחד מהם מנסה לקחת מידו של האחר את הכף, מתרחש מאבקון קצרצר שמסתיים במהירות

האור בביס כואב ובכי מר... למה???

קודם כל חשוב לדעת שמדובר בתופעה נורמלית ואופיינית לפעוטות.

הפעוט בעצם חסר כלים יעילים מבחינת התפתחותו להתמודדות עם בעיות חברתיות, עם הבעת כעס, תסכול ואפילו התלהבות ושמחה.

השפה שלו עדין לא מפותחת מספיק כדי לבטא את עצמו ואת רצונותיו, הוא מבין די הרבה ויודע בדיוק מה הוא רוצה, אבל הו עוד לא מסוגל לומר במילים את כל אלה.

הוא אימפולסיבי, רוצה הכל כאן, עכשיו ומייד ומתקשה להתאפק ולעכב את תגובותיו. 

זו הסיבה שבמצבים מאתגרים כמו אינטראקציה עם פעוט אחר בה עולה תסכול, כעס או התלהבות הוא חוזר לעיתים לדפוסים האוראליים המוכרים לו מיום שנולד.

הנשיכות הללו מתרחשות במהירות, קשה מאוד לצפות אותן ולמנוע אותן, לכן הן מעוררות תסכול וכעס רב בקרב הורים וגננות.

 

אז מה עושים?

עם כל התסכול שלנו, אי הנעימות וכאב הלב אין טעם להעניש את הילד שנשך או לכעוס עליו, אבל בהחלט יש מקום להתערבות מתווכת שלנו המבוגרים. ככל שהפעוט יתמודד בליווי מבוגר משגיח ומתווך, שיווסת את עוצמת הרגשות, יעזור לו לבטא את רצונותיו בקול רם, יעזור לו להתאפק ויסביר את הסיטואציה, כך ההתמודדות תהיה קלה יותר, הרגשות מתונים יותר והתוצאה כואבת פחות... יחד עם זאת, חשוב לזכור שבמסגרת גן ילדים ואפילו בהשגחה של אחד על אחד קשה ואף בלתי אפשרי למנוע לחלוטין את התופעה.

ההתערבות מורכבת מחמישה שלבים חשובים:

  • איסור: בשלב הראשון והמיידי נאמר בקול אסרטיבי ותקיף:  "אנחנו לא נושכים!"

  • טיפול והרגעה: בשלב השני נפנה לילד הננשך לעיניו של הילד הנושך, נטפל בו ונרגיע אותו. שימו לב, שלעיתים דווקא הנושך (ולא הננשך) מקבל מאיתנו יותר תשומת לב, גם אם שלילית, ואת זה נרצה לשנות, כך שהילד שנפגע יקבל את תשומת הלב שלנו.

  • שיקוף הרגשות של הילד הנושך: ננסה להכנס לנעליו של הילד שנשך ולהביע במקומו את רגשותיו ותחושותיו: "אוי, נורא רצית לשחק בכף האדומה, נכון? אבל עכשיו רוני משחקת בה. זה לא כייף לחכות כל כך הרבה זמן, אבל עוד מעט יגיע תורך."

  • הצגת הצד הנפגע: ועכשיו ננסה להכנס לנעליו של הילד שננשך ולתמלל בקול את תחושותיו: "תראה כמה רוני עצובה עכשיו. כואב לה... אתה יודע שהיא גם רצתה לשחק בכף האדומה? ואתה חטפת לה ונשכת אותה... זה מאוד לא נעים!"

  • תיווך בין הילדים: בשלב האחרון ננסה להציג בפני הילדים את הדרך הנכונה להתמודדות עם הבעיה. נקרב שוב את שני הילדים זה לזה, נעזור להם להתפייס (גם אם הרוחות כבר נרגעו) ונסייע לילד לבקש את הכף (במקום לנשוך). "בוא נלך עכשיו לרוני נבקש ממנה סליחה, חיבוק ונשיקה, ונראה אם היא סיימה כבר לשחק בכף. רוני, אפשר לקבל את הכף בבקשה?"

חמשת השלבים נכונים וטובים להתמודדות עם נשיכות, משיכות, מכות ודחיפות בגיל הרך.

הם מסייעים לילד להבין מה מותר ומה אסור, מסייעים לו לפתח את יכולתו לקחת בחשבון את האחר, להבין את תחושותיו שלו עצמו ואת נקודת מבטו של הזולת, ולהפנים את הדרך החברתית המצופה להתנהגות.

הילדים לומדים כך להתאפק ולחכות לתורם, לומדים להביע מילולית בעזרת המבוגר את רצונותיהם, וככל שנצליח לדייק בתמלול התחושות של ילדנו, כך הרגיעה תגיע מהר יותר.

יחד עם זאת, חשוב להבין שחמשת השלבים לא יעלימו את התופעה, אך ככל הנראה יקצרו את משך הופעתה ויפתחו בפני הילד אפשרויות התמודדות נוספות.

052-2299255

הוד השרון

אורית רובין בן-חיים

פסיכולוגית התפתחותית מומחית

  • Facebook Clean Grey