עקרונות לטיפול רגיש בתינוק

מאת: אורית רובין בן-חיים, פסיכולוגית התפתחותית מומחית

תארו לעצמכם שאתם מעורסלים במים חמימים, הכל חשוך סביב, רגוע ושקט, אתם שומעים את קולותיו המוכרים של גופה של אימכם, פעימות ליבה, רחשי העיכול, דיבורה העמום. הנה היא שוב קמה ממקומה ומערסלת אתכם, מניעה אתכם מצד לצד ואתם שוקעים בשינה מתוקה...

ברגע אחד כל הטוב הזה נפסק ופרק חדש מתחיל: החיים.

אור פלורסנט, נשימה ראשונה, קור, צפצופי מכשירים, כפפות גומי, קולות זרים, מתיחת איברים, אכילה, דקירות, שכיבה סטאטית...

הורים יקרים, תודו שזו חוויה שונה לחלוטין מחווייתו של התינוק רגע קודם לכן כשעוד היה ברחם אימו.

 

אז אולי נוכל להקל עליו את ההסתגלות לחיים? איך, אתם שואלים? הנה כך...

 

טיפול רגיש וצמוד בבית החולים

טפלו בתינוקכם בעצמכם ככל יכולתכם. במידת האפשר וככל שמצבכם הרפואי מאפשר זאת, אל תשאירו אותו בידיים זרות בתינוקיית בית החולים. האמונה כי ידייים מיומנות טובות יותר מידיהם של הורים צעירים ולא מנוסים שגוייה בהחלט. התינוק שלכם רגיל אליכם ומצפה לטיפולכם. הוא רגיש ועדין, אך יעמוד בגבורה בהחלפת חיתול מהוססת.

נצלו את הזמן הזה להכיר את תינוקכם, להתחיל בהנקה, לצבור בטחון בטיפול בו.

אפשרו לו להיות בזרועותיכם ככל האפשר במקום להיות שכוב בעריסת בית החולים – לזה הוא רגיל עוד מהרחם ולכך הוא מצפה.

האכילו אותו עם סימני הרעב הראשונים ולא לאחר שבכה בתינוקייה והזעיקו אתכם אליו. 

הייו לצידו, החזיקו את ידו ודברו אליו בעת בדיקות רפואיות. חישבו על זה שלעולם לא הייתם מעלים בדעתכם להפקיד את תינוקכם בן החודש בבית החולים, בבדיקות רופא וכו' מבלי שתהיו נוכחים. היומיים הראשונים, אינם שונים! זה התינוק שלכם והוא זקוק לכם לצידו!

התחילו מוקדם ככל הניתן לחתל בעצמכם, להלביש, והאמיצים יכולים אפילו לדחות את המקלחת הראשונה לבית, במקום שתעשה בידיים זרות בבית החולים. מי שיעשה את זה, יגלה לתדהמתו שתינוקות לא תמיד בוכים באמבטיה הראשונה. חישבו על זה, ערסול במים חמימים – זה בדיוק מה שהם רגילים אליו. מה יותר מרגיע מזה? וגם אם הוא בוכה, אתם תהיו שם כדי להרגיע אותו, ולא אחות זרה.

זיכרו שהתינוק הזה הוא שלכם ורק אתם מקבלים עבורו את ההחלטות. אם ישנה פרוצדורה רפואית שאינה נראית לכם, שאתם חשים עימה לא בנוח ושהאינטואיציות ההוריות הפרימיטיביות שלכם זועקות, עיצרו ובררו מול הצוות הרפואי האם מדובר בפרוצדורה חיונית או שיש אלטרנטיבה. כעקרון, כשכל הצדדים חשים בטוב לא חייבים לעבור כמעט אף אחת מהפרוצדורות השגרתיות. לא חייבים להסכים להתנתק מהתינוק למספר שעות לאחר  הלידה, התינוק יכול להתחמם בחיק אימו ולא תחת תנור, לא מוכרחים להפקידו בתינוקיה, לא חייבים לחסן, לא חייבים לרחוץ... ועוד. ההחלטה כולה שלכם, ההורים.

 

השתחררתם הביתה? מזל טוב! עכשיו הכל מתחיל באמת...

אל תחששו מהרגלים רעים – תינוקות זקוקים בחודשים הראשונים לחייהם לתנועה מרובה ועירסול לשם התפתחות תקינה, והם לא יכולים להשיג זאת בעצמם. הם תלויים בכם לתנועה!

לא סתם תינוקות קטנים רגועים כשהם נישאים על הידיים – זה בדיוק מה שהם צריכים ולכך הם רגילים עוד מהרחם. מעבר לכך, מסתבר שהאביזרים המערביים האהובים עלינו כל-כך, אלה שעוזרים לנו להרגיע את התינוקות באמצעות תנועה מבלי לשבור את הגב, כמו: הסלקל, הטרמפולינה והנדנדה, בעצם עלולים לפגוע בהתפתחותם בשימוש לא מבוקר. הם מחזקים את שרירי הבטן של התינוק ובכך מקשים על השכיבה על הבטן. ולמי שלא יודע, היכולת לשכב על הבטן היא הבסיס לכל שלבי ההתפתחות המוטוריים הבאים: התהפכות, עמידה על שש, זחילה, ישיבה, עמידה והליכה.

לעומת זאת, נשיאה מערסלת מסייעת לתינוק להרפות את גופו, להרגע, להתמודד עם כאבי הגזים ולהרדם. נשיאה על הידיים דורשת מהתינוק להחזיק את גופו ולייצבו כמידת יכולתו כנגד התנועה של ההורה, ולכן מחזקת את גופו.

מעבר לכך, המגע הקרוב עם גופם של האם והאב מאפשר לתינוק לחוש בטחון ולהתמודד טוב יותר עם מצבי לחץ ואפילו עם מחלות. הוא שומע את פעימות הלב המוכרות וחש את האחיזה העוטפת והמרגיעה. מושלם!

יש המדברים על כך שהמגע העוטף והתנועתיות המרובה מסייעים אפילו להתפתחות הויסות החושי.

עצה ממני: מצאו מנשא טוב שלא שובר לכם את הגב ומאפשר לכם לשאת את תינוקכם יותר לאורך היום, מאפשר לכם להתפנות לילדים הגדולים ואפילו לעבודות בית קלות.

איך שהוא, בחברה שלנו השתרשה האמונה שתינוקות מתרגלים להיות על הידיים ושזה דבר רע שיש להלחם בו. אמהות חשות אשמה כשהן מנענעות, מרדימות בהנקה, או על הידיים, והן חשות כאילו הן מחריבות לילדיהם את כל הרגליו הטובים לעתיד.

יש לי חדשות בשבילכם. הסבתא הפולניה שלכם צודקת! התינוק באמת מתרגל לנענוע, אבל מה שהיא לא אומרת לכם זה שהוא כבר רגיל לכך, עוד מהרחם. ודבר נוסף שהיא שכחה לומר לכם, שתינוקות מתרגלים במהרה לכל דבר, לא רק לידיים, לכן, כשתחליטו שזו כבר לא הדרך המתאימה לכם, או כשהתינוק יגדל וכבר לא יהיה זקוק לכך, תוכלו עם אמונה ונחישות לשנות את הרגליו ולעזור לו ברכישת הרגלים אחרים.

הייו קשובים לקולכם הפנימי, התבוננו בתינוקכם ובמה שהוא מבקש מכם, עקבו אחר התפתחותו וביכולותיו ההולכות ומשתכללות ותבינו בעצמכם מהי הדרך המתאימה לו ולכם.

052-2299255

הוד השרון

אורית רובין בן-חיים

פסיכולוגית התפתחותית מומחית

  • Facebook Clean Grey