אורית רובין בן חיים
פסיכולוגית התפתחותית מומחית לילדים
10 הדברות לגמילה מחיתולים
מאת: אורית רובין בן-חיים, פסיכולוגית התפתחותית מומחית
חופשת הפסח החלה, מזג האויר מתחמם ומאפשר לנו סוף סוף להפשיט את הילדים ולעזור להם להיגמל מהחיתול. אבל מתי מתחילים? ואיך? ומה עם הלילה?
המון שאלות מתעוררות סביב השלב הטבעי הזה שכל ילד עובר ובצדק! לא מעט גמילות מחיתול מסתבכות ונגררות חודשים ואף שנים קדימה, לכן כדאי מאוד להקדים תרופה למכה, להבין מה הילד עובר בתקופה הזו וכמובן מה צפוי לכם ההורים, על מנת להערך בצורה האופטימלית. אז נתחיל מההתחלה:
מתי נכון להתחיל גמילה מחיתולים?
השאלה מתבקשת ופשוטה, אבל התשובה לכך אינה חד משמעית ותלויית גישה וסגנון הורות.
ישנם הורים (מיעוט אמנם) שמגדלים תינוקות ללא חיתולים כלל מיום היוולדם ומתנהלים עימם תוך למידת סימניו של התינוק לפני שהוא עושה את צרכיו. אבל אם אתם קוראים את הכתבה הזו, סביר להניח שאינכם נמנים על קבוצה זו, נכון?
הגישה ההפוכה, אשר שכיחה מאוד בתרבות המערבית ובעידן החיתולים החד פעמיים הנוחים כל כך, היא הגישה שממתינה בסבלנות ליוזמת הילד ולמוכנות מלאה לגמילה. לפי גישה זו על הילד להיות מסוגל לדבר ולהודיע מילולית על צרכיו, התפתחותו המוטורית צריכה לאפשר לו להוריד את בגדיו ולטפס על הישבנון או לשבת ביציבות על סיר. אל בשלות כזו, מגיעים לרוב לקראת גיל 3 שנים וזה די מאוחר.
וישנה גם גישת הביניים, בה אני מאמינה, שאומרת כי כבר לפני גיל שנתיים נפתח חלון הזדמנויות מצויין לגמילה מחיתולים. זהו שלב, בו השליטה בסוגרים בשלה דייה והילד מסוגל להודיע מילולית או התנהגותית שהוא צריך להתפנות, בעזרתו של ההורה או המטפל. היתרון העצום של הגיל הזה, הוא שהדעתנות האופיינית לגיל שנתיים עדיין בחיתוליה (תרתי משמע) ולרוב הגמילה אינה מלווה במאבקי כוחות. אני אינני חושבת שהילד חייב לדבר כדי להגמל וגם אינו חייב להתפשט או לטפס לבד. יחד עם זאת, גמילה בשלב הזה אינה מתאימה לכל הורה, כי היא עלולה לערוך יותר זמן מגמילה בגיל 3 ובה לעיתים לוקח יותר זמן עד שהאחריות עוברת באופן מלא אל הילד.
אז למה לא לחכות שיהיה ממש בשל?
שאלה טובה. קודם כל, כי הרבה יותר נעים וטבעי להיות בלי חיתול! וגם כי חלון הזדמנות הזה מאפשר גמילה קלה יותר בין גיל שנה וחצי לשנתיים ולבסוף, הגישה הזו מאמינה ביכולתו של הילד לשלוט בגופו ולהיות עצמאי ומסוגל. ובעצם, למה לא לאפשר לילד להשיג מיומנויות ואבן דרך חשובה כאשר הוא כבר מסוגל? ועדיין לא התחלתי לדבר על חסכון כלכלי ועל איכות הסביבה....
הריון, אח חדש, כניסה לגן, מעבר למיטת מעבר....
האם אלה סיבות לדחות את הגמילה או דווקא לזרז אותה?
כמעט תמיד הגמילה מחיתולים מלווה באירוע חיים נוסף. הרבה אמהות לילדים בני שנתיים נמצאות במהלכו של הריון נוסף, לפני או אחרי לידה. הרבה פעמים כניסה לגן חדש מתרחשת מעט אחרי הגמילה בחופשת הקיץ. ואם אין את אלה, אז יש את הבקבוק או המוצץ שמחכים גם הם שיגמלו מהם... לפי גישתי, חשוב שההורה המטפל יהיה פנוי לתהליך. יחד עם זאת, אין זה הגיוני לדעתי לדחות ולדחות ולחכות לזמן האידיאלי שלא בטוח שיגיע. נכון שעדיף היה להפריד בין האירועים, אך לא תמיד זה יתאפשר וחבל לדחות גמילה לילד בשל. אני אישית מאמינה שילדים מסוגלים להתמודד גם עם עומס, כל עוד אנחנו מסוגלים.
איך מתחילים?
כפסיכולוגית, אני נתקלת לא פעם בציפייה מצד ההורים, שמיד עם הורדת החיתול, הילד יבין כשמסבירים לו היכן הוא אמור לעשות ושיצליח תוך פעמים ספורות לעשות בסיר או באסלה. יש הורים שנבהלים כשמופיעים הפספוסים הראשונים וממהרים להחזיר את החיתול כי "הילד לא בשל". חשוב להבין שהפספוסים הראשונים הם חלק מהתהליך והם לא מעידים בהכרח על אי מוכנות. בעיניי, חשוב יותר לשים לב להצלחות של הילד לעשות בסיר או באסלה ואם אלה מתקיימים, הפספוסים פחות חשובים...
אז עכשיו כשהבנו זה שגמילה זה תהליך שיכול לארוך בין מספר ימים לבין מספר חודשים, תלוי בגיל הילד, בגישת ההורה ובקשר ביניהם, נדבר על השלבים המרכיבים אותו.
קבלו את עשרת הדברות לגמילה מוצלחת:
-
חשיפה – גמילה לא מתחילה ביום אחד, אלא בעבודת חשיפה והכנה מתמשכת, הכוללת היכרות עם הפיפי והקקי בעודם בחיתול (כן, תראו לתינוקות שלכם את הקקי שלהם ואל תעלימו אותו מעיניהם מיד...), קריאת ספרים (בהמשך המלצות), כניסה עם בני משפחה לשירותים (אחים גדולים זה מעולה וגם איתנו ההורים..), היכרות עם סיר, ישבנון והאסלה והמון דיבורים על הנושא (למשל על הקקי של הכלב ברחוב). היוזמה לגמילה תוכל להגיע מהילד לאחר שההורה דאג לחשיפה נכונה.
שני ספרים מומלצים שאני אוהבת:
"סיר הסירים" מאת אלונה פרנקל – ספר קלאסי ותיק שתוקפו לא פג. יצא לאור בשתי גרסאות מוצלחות לשני המינים. הספר השני: "כולם עושים קקי" מאת גומי טארו – ספר מעולה שעוסק בעשיית הקקי בצורה הכי ישירה וטבעית ומניסיוני עושה ניסים בקרב ילדים המתקשים בתחילת הגמילה לעשות קקי שלא בחיתול.
הכנת הבית – קפלו את השטיח ואפילו שימו מגן מזרון על הספה כדי שהניקיון יהיה קל ופשוט. עשו כל דבר שצריך שיפחית אצלכם לחץ כשהילד יתחיל לפספס ו... היכונו לשלוליות!
-
מורידים חיתול– הורידו את החיתול בזמנים נוחים. כאמור, גמילה לא מתחילה ביום אחד ולכן, אין צורך לצאת בהכרזות בסגנון "מעכשיו אין חיתול" וכו'. עכשיו כשהימים מתחממים, אפשר לנצל זמנים כמו לפני האמבטיה או אחריה להסתובב ללא החיתול. הילד יעשה כמובן על הרצפה ואפילו יהיה מופתע מהשלולית שהופיעה לפתע... זיכרו שעד היום לא ניתנה לו הזדמנות של ממש לפגוש מקרוב את הפרשותיו, והוא עדין אינו מקשר בין תחושות גופו לבין היציאות. המטרה העיקרית בשלב הזה היא לאפשר לילד להכיר את גופו, להכיר ולחבר בין תחושות הגוף לבין הפרשותיו, וגם זה לא מתרחש ביום אחד.
-
הדרגתיות – הגדילו לאט לאט את הזמנים ללא החיתול כשאתם בבית. ככל שתאפשרו לו להסתובב יותר ללא חיתול, כך ילדכם ילמד מהר יותר את תחושות גופו ויתחיל להתריע במהלך העשייה ואף לפניה. התחילו את התהליך בבית- בסביבה הנוחה לכם, לפני שאתם מאתגרים את עצמכם עם השטיח של הסבתא...
-
תדירות – שימו לב! סעיף חשוב ביותר בו נופלים הורים רבים מאוד. אפשר להציע לילד לעשות פיפי מדי פעם, אך שימו לב שאינכם מנדנדים לו ושאתם מאפשרים לו גם ליזום בעצמו הליכה לשירותים. שימו לב ש"נדנוד יתר" יכול לעורר בהרבה ילדים התנגדות להתפנות. לא פעם הורים מספרים על תהליך שהתחיל באופן חיובי עם מוטיבציה רבה מצד הילד ובהמשך התדרדר להתנגדות ומאבקי כוחות, ככל הנראה בגלל התערבות יתר של ההורים והפעלת לחץ מצידם על הילד להתפנות.
-
כבדו את תשובת הילד – הצעתם לילד ללכת לשירותים והוא מתעקש שאין לו? גם אם אתם בטוחים שעוד רגע הוא יפספס, כבדו את תשובתו ואל תכריחו אותו. זיכרו שאתם רוצים שילדכם יחוש שליטה על גופו ועל תהליך הגמילה, לכן אל תשדרו לו שאתם יודעים טוב ממנו מה הוא מרגיש וצריך. סמכו עליו ואפשרו לו לבדוק את גבולותיו וגבולותיכם (גם במחיר של פספוס צפוי...).
-
מאבקים – ובהמשך לסעיף הקודם... המנעו לחלוטין ממאבקי כוחות סביב תהליך הגמילה. בתהליך גמילה תקין על הילד לחוש שליטה בתהליך. זיכרו שבסופו של דבר, רק הוא יחליט מתי ואיפה הוא יעשה את צרכיו.
-
תגובה – כשילדכם עושה את צרכיו על הרצפה, בחרו משפט קצר שיהיה לכם נוח לומר לאחר "פספוס" למשל: "פיפי עושים בשירותים". נקו בזריזות את הילד והרצפה, מבלי לעשות מזה עניין. קל לייעץ, קשה לבצע, ובכל זאת השתדלו מאוד והמנעו ככל האפשר מתגובות כעס ואכזבה לאחר פספוסים.
-
חיזוקים – כאשר ילדכם מצליח לעשות את צרכיו במקום מתאים (בסיר, באסלה, ליד עץ...) חזקו את הילד בדברי "כל הכבוד", אך זיכרו כי מדובר בתהליך טבעי, נורמלי וצפוי לכן אין צורך לצאת מגדרנו בשירים ובמחולות ובודאי לא בפרסים ומתנות. חשוב לשדר ליד שאתם גאים בו, אך מצד שני לא להפוך את עניין הגמילה לאישיו רציני.
-
יש עוד דברים חוץ מהגמילה – עוד טיפ חשוב ואחרון. זיכרו להמשיך את שגרת החיים עם הגמילה. המשיכו לשחק עם הילד ולשוחח איתו על דברים נוספים מלבד על הגמילה. נשמע מובן מאליו, אך לא פעם הלחץ שאנחנו ההורים חווים בתהליך, חודר לכל פעילות ועובר אל הילד. לא פעם, כל מילה שהילד מוציא בתקופת הגמילה נשמעת על ידי ההורה הדרוך כבקשה לפיפי ומכך כדאי לנסות ככל האפשר להמנע.
זהו. אפשר לצאת לדרך.... תתחילו ביום, תשאירו את הלילה להמשך הדרך. גמילת לילה היא בעיקר עניין של בשלות פיזיולוגית – מוזמנים לקרוא על כך כאן.
חג אביב שמח!
נתקלתם בקשיים? הגמילה לא זורמת חלק? מוזמנים לקרוא גם את כתבת ההמשך על קשיים בגמילה.
יש לכם שאלות? מוזמנים לשאול בשרשור בדף הפייסבוק שלי.
*ייעוץ גמילה מחיתולים בקליניקה בהוד השרון או מרחוק: טלפונית או בוידאו**
