פסטה בלי כלום, אורז בלי לכלוכים, שניצל, קטשופ, צ'יפס, מלפפון בלי הקליפה, אוכל של ילדים... מוכר לכם?

הורים רבים מספרים לי במין השלמה שכזו על הבררנות והתפריט המצומצם של ילדיהם.

לא פעם אנחנו ההורים משתפים פעולה עם הבררנות הזו ובכך מחזקים ומטפחים אותה.

אז למעט, ילדים עם בעיות רפואיות או קשיים תחושתיים (שגם איתם ניתן לעבוד ולטפל), אצל מרבית הילדים מדובר בהרגלי אכילה שיש לנו ההורים השפעה עצומה עליהם.

​

אז הנה כמה רעיונות ממני:

1. חשיפה נכונה מהרגע הראשון  מהרגע הראשון שהתינוק שלכם מתחיל להיות ערני לאוכל, להראות סקרנות להתעניין באוכל שיש לכם בצלחת, אפשרו זאת בטבעיות.

במסגרת ההמלצות והמגבלות של משרד הבריאות, אפשרו לתינוקכם להתנסות במגוון רחב של מזונות.

אל תחליטו מראש עבורו שאת האוכל המסויים הזה הוא לא יאהב, כי הוא "לא לילדים"- אפשרו לו להתנסות!

​

2. עצמאות באכילה – אפשרו עצמאות באכילת מזון מוצק מהרגע שניתן.

ברגע שהילד מסוגל לשבת בכסא האוכל סביב השולחן, צרפו אותו למשפחה ולארוחות שלכם.

אפשרו לו להתנסות עם חתיכות קטנות של מזון ("אוכל אצבעות")כשהוא בשל לכך, תנו לו כפית ושלבו בין אכילתו העצמאית לבין האכלה קשובה – עזרו לו בדיוק כמה שהוא צריך וכמה שהוא מאפשר. את הבלאגן תנקו אחר כך....

​

3. אל תבשלו במיוחד לילדים – שלבו מהר ככל האפשר את ילדכם (שוב, בהתאם למגבלות כמובן) בתפריט הבייתי המגוון ובתיבול שאתם רגילים אליו.

אפשרו לילד להתנסות במאכלים מתובלים, עשירים בעשבי תיבול וירקות. תתפלאו לראות שילדים צעירים נהנים מאוד ממאכלים כאלה.

ואם אתם חוששים שהאוכל שלכם לא מספיק בריא – זה עיתוי מעולה לשנות את התפריט הבייתי...

 

4. לא להתיאש ולהמשיך להציע להם – ילד זקוק לפעמים לטעימות רבות, לפני שהוא מצרף מאכל מסויים לתפריט שלו.

סרוב יחיד לא מצביע על העדפותיו ובחירותיו בהמשך. המשיכו להציע, אל תניחו מראש שהוא יסרב ואל תתייאשו.

 

5. שתפו אותם בבישול ובהכנות – חשיפה נהדרת למזונות שהילד נוהג לסרב להם היא דרך שיתוף בבישול ובהכנתם. תנו להם לחתוך ירקות, לבחוש, לשבור ביצים, שתפו אותם ככל הניתן (אפילו בצפייה). ילדים יסכימו פעמים רבות לטעום מאכל שהם הכינו, לפעמים הטעימה תהיה במהלך ההכנה.

 

6. דוגמא אישית – ואיך אתם אוכלים? לפעמים הורים לא מבינים למה הילד מתנגד לאכילת ירקות או פירות ובשיחה עם ההורים מתגלה שגם הם סולדים מאכילתם.

זכרו שאתם משמשים מודל לחיקוי ודוגמא אישית עבור ילדיכם. הצטרפו אליהם אל הארוחות ואכלו יחד איתם, תשתדלו להנות מהאוכל ולהעביר מסר חיובי כלפיו.

 

7. קבעו כלל: טעימה לפני סרוב – עם ילדים לא מעטים עובד ההסכם שטועמים לפני שמסרבים למאכל כלשהו. אפילו טעימה קטנה על קצה הלשון. אם הילד סרב לאחר שטעם – נכבד את בחירתו וכמובן לא נחייב אותו לאכול, אבל לטעום – כדאי מאוד. כמובן שאם הילד נשאר בסרובו לטעום, נכבד את עמדתו , נאמר לו שההפסד כולו שלו ונמשיך להציע לו בפעמים הבאות.

 

8. אוכלים מגוון בכל ארוחה – עם ילדים גדולים יותר, בני 3-4 ואילך, אפשר להתחיל לדבר על הצד הבריאותי שבאכילה. להסביר להם שחשוב לאכול מגוון: גם אורז וגם עוף וגם ירקות, ולא מספיק לאכול הרבה ממאכל אחד. תתפלאו לשמוע עד כמה ילדים מצליחים להבין את עקרון הגיוון ולאכול בהתאם...

 

9. הילד לא אכל? לא מתמלאים במזון לא בריא – לפעמים הילד לא אוכל במהלך הארוחה ואחרי שעה מבקש משהו: חטיף, מעדן או כל דבר אחר. הורים רבים מרחמים על הילד שלא יהיה רעב או אפילו מעדיפים שיאכל משהו – "העיקר שיאכל". שאלו את עצמכם: האם מה שאני נותן לו כרגע מספק אותי כהורה מבחינת התזונה שלו. זכרו שאם הוא יתמלא בין הארוחות במזון שמבחינתנו אינו בריא, המעגל יימשך והוא לא יהיה מספיק רעב גם בארוחה הבאה.

כמובן, שאם מדובר בילד שבדרך כלל אין איתו בעיות בארוחות, ניתן לגלות גמישות, אך אם כן – שימו לב לכך. אולי תעדיפו לתת לו לחוש מעט רעב ולאפשר לו לאכול טוב יותר בזמן הארוחה הבאה.

 

10. לא להתרגש מבררנות אופיינית לגיל – גם ילדים שאכלו בשלבים המוקדמים "כמו שצריך" יכולים להראות בררנות מסויימת סביב גיל 4-5, שקשורה להשפעה החברתית ולדברים נוספים. המשיכו איתם בהתנהלות הרגילה, הכוללת חשיפה ודוגמא אישית, ואל תשתפו פעולה עם הבררנות.

 

11. לא עושים עניין מאוכל – כלל קשה ליישום! אוכל הוא עניין טעון מאוד רגשית אצל חלק גדול מאיתנו ההורים. אנחנו רוצים שהילדים שלנו יאכלו, כשהם גומרים את האוכל מהצלחת אנחנו חשים נחת, כשהם לא אוכלים אנחנו לא יכולים שלא לדאוג...

ובכל זאת, במקרים של ילדים בעלי התפתחות תקינה, נסו ככל האפשר לסמוך על ילדיכם גם בעניין הזה. ילדים יודעים מה טוב להם בתנאי שלא מבלבלים אותם עם מזון לא בריא.

אכילה, היא אחד התחומים הבודדים בחייהם של ילדים, שהשליטה עליה היא שלהם בלעדית, ויהיה קשה מאוד לכפות על ילדים לאכול.

המנעו ממשחקים בזמן האוכל, מהבטחות לקינוחים ופרסים, מהסחות דעת כמו טלוויזיה במהלך הארוחה, אל "תדחפו" לו עוד כפית. סמכו עליו ועל תחושות השובע והרעב שלו.

 

12. אוכל כמשחקי שליטה – "לא רציתי מלפפון עם הקליפה, רציתי בלי", "לא רציתי חתוך למקלות, רציתי חתוך לעיגולים", "למה יש עלה אחד של פטרוזיליה במרק  - תוציאי לי אחרת אני לא אוכל את זה." מוכר לכם?

לפעמים הארוחה הופכת לזירת מאבקים, משחקי שליטה והשגת תשומת לב.

עצה שלי: אל תשתפו עם זה פעולה.

אפשר ורצוי לשאול את הילד מראש איך הוא רוצה את המלפפון שלו, כדי לכבד את דעתו ולתת לו לחוש שליטה ובחירה, אבל לאחר שהכנתם – אל תכינו שוב מחדש!

הכינו צלחת משותפת מרכזית לכל בני המשפחה וממנה כולם יאכלו, גם אם זה לא חתוך בדיוק בדיוק כמו שרציתם.

זה המקום לאפשר לאחים להגיע להסכמה ביניהם על צורת חיתוך המלפפונים ולתרגל את המיומנויות החברתיות שלהם...;)

אה, ואת הפטרוזליה – שיוציאו בעצמם מהמרק, אם היא לא נראית להם. תתפלאו אולי לשמוע, שרוב הילדים יאכלו בסוף את המרק למרות האיום, ואולי אפילו יטעמו על הדרך את הפטרוזיליה...