אורית רובין בן חיים
פסיכולוגית התפתחותית מומחית לילדים
איך להקל על ההסתגלות לגן החדש?
מאת: אורית רובין בן-חיים, פסיכולוגית התפתחותית מומחית
סוף סוף, עם הרבה התרגשות ולא מעט חששות מתחילה לה שנת הלימודים...
לכולנו ברור כי ילד שמתחיל לבקר בגן חדש זקוק לתקופת הסתגלות. אנחנו מתכוננים, לוקחים חופש מהעבודה, אבל לא בטוחים למה לצפות. כל ילד
מסתגל באופן שונה, והתקופה הנדרשת להסתגלות משתנה בהתאם לאינספור
גורמים וביניהם הטמפרמנט של הילד, גילו ואופיו.
ואכן, כשמדברים על "הסתגלות" אנחנו נוטים לחשוב בעיקר על הילד המסתגל. הוא בוכה, הוא נצמד לחפץ מעבר שהביא מהבית: לחיתול הבד, לדובי או למוצץ, הוא מתבונן מהצד בנעשה בסביבתו ומתקשה לקחת חלק פעיל. יש ילדים שנדמה שתקופת ההסתגלות חולפת על פניהם, אך בדיעבד, לאחר שחלפו מספר שבועות והילד נפתח והתאקלם באמת, אז מבינים שהילד ההוא של תחילת השנה, שהשתלב בסך הכל יפה, לא בכה ולא נצמד, גם לו היה קצת קשה אז.
הסתגלות - פנים רבות לה והיא ייחודית לכל ילד, אך גם מושפעת מאוד מיחסם של ההורים ושל הצוות בגן ועל כך לא תמיד מדברים...
תהליך הסתגלות טוב ונכון מתחיל אצלנו ההורים. אנחנו ההורים צריכים להרגיש שלמים ובטוחים בגן שבחרנו! חשוב שנרגיש שאנחנו יכולים לסמוך על הגננת ועל המטפלות שיעניקו לילד שלנו את מה שהוא זקוק לו. הורה שלא שלם עם הגן בו בחר, משדר זאת לילד שלו ומערער את הבסיס היציב החיוני להסתגלות קלה. כמו בהרבה מצבים חדשים בחיים, מצבים של אי ודאות, ילדים נוטים להסתמך על תגובותיהם של הוריהם כדי לפענח את המצב. ילד שירגיש שההורה שלו חושש או עצוב בעת הפרידה בבוקר יקבל ממנו מסר שיש ממה לחשוש או להיות עצוב, וכמובן שפענוח כזה של המצב יוכל רק להקשות על תהליך ההסתגלות. איך מתבטא חשש של ההורה? לא פעם רואים בבקרים הורים שמגיעים עם הילדים על הידיים, צמודים, מגוננים. הילד עם גבו אל הגן ופניו אל ההורה, שמתרפק עוד כמה רגעים על חיבוק עם ילדו לפני הפרידה...
וכדי להשלים את התמונה נוסיף את הצלע השלישית במשולש ההסתגלות, היא הגננת, אשר מייצגת את צוות הגן כולו.
על הגננת לזכור כי יחד עם הילד המסתגל נמצא גם ההורה המסתגל לא פחות מילדו למצב החדש, לגן החדש.
פתיחת דלתות הגן בפני ההורים וההבנה כי ההורה מסתגל גם כן יחד עם ילדו ומשפיע על הסתגלותו, מקצרת לרוב את משך ההסתגלות ולא מאריכה ומקשה, כפי שגננות רבות סבורות.
אז מה אפשר לעשות כדי ליצור את התנאים האופטימליים להסתגלות?
כדאי להכין את הילד, בהתאם לגילו ולהבנתו. אפשר לספר לו על הגננת והמטפלות, שמותיהן, שמות הילדים, מה עושים בגן וכדומה.
בתקופת ההסתגלות, בזמן שבו ההורה שוהה בגן, עליו למצוא את האיזון העדין שיאפשר לילד לחקור ולגלות את סביבתו החדשה בנוכחותו המקנה בטחון של ההורה. כשהילד מאפשר, על ההורה לנסות לסגת מעט לעמדה צדדית, מתבוננת ופאסיבית.
חשוב להעביר לילד מסר חיובי סביב הסתגלותו בגן. הורה שמפגין מול ילדו את קשייו שלו להפרד, הורה שבוכה, מוטרד וכאוב, הורה שמתקשה לעזוב את הגן ומהסס בפרידה עלול להעביר לילדו מסר מבלבל: אולי אם לאמא שלי קשה לעזוב אותי יש לי סיבה להיות מוטרד...?
כדאי להגיע עם הילדים יד ביד, או על הידיים כשפניו של הילד אל הגן ולא אל ההורה.
גננות רבות מנחות את ההורים לערוך פרידות בוקר קצרות, אך יותר מאורך הפרידה חשובה העקביות. טקס פרידה קבוע, בין אם קצרצר של חיבוק ונשיקה, ובין אם ארוך שכולל גם משחק אחד משותף, ישיגו תוצאה דומה כל עוד הפרידה נערכת בוקר-בוקר באופן צפוי ועקבי, לפחות עד לסיומה של תקופת ההסתגלות.
לילדים רבים עוזרת תזכורת קצרה של טקס הפרידה, בבוקר עוד לפני ההגעה לגן. "עכשיו אנחנו הולכים לגן. כשנגיע נצייר יחד ציור אחד ואז נתחבק ונתנשק ואתה תנופף לי לשלום דרך החלון. אחזור לקחת אותך אחרי ארוחת הצהריים." אמירה פשוטה כזו מסייעת לילד לצפות את שיגיע ומקלה עליו את ההתמודדות עם הפרידה.
והכי חשוב, להתאזר בסבלנות ולהיות קשוב לקצב האישי של כל ילד.
