איך להקל על הילד במעבר לגן עירוני?

מאת: אורית רובין בן-חיים, פסיכולוגית

 

הילד שלכם הגיע לגיל 3 ואתם כבר מריחים את ההקלה הכלכלית הגדולה שעומדת להגיע, עם סיומו של הגן הפרטי

והמעבר לגן העירוני. אך במקביל להקלה העצומה, מתגנבת לה גם מועקה, גם פחדים טבעיים לגבי ההמשך. איך הילד שלי יסתדר מחוץ לחממה? האם הוא בשל? האם הוא יצליח לבלוט בין 35 ילדים ולמצוא את מקומו? איך הוא ישתלב מבחינה חברתית?

 

כשרשמתם אותו בעירייה לפני מספר חודשים, הרגעתם את עצמכם שהמועד עוד רחוק ויש לו עוד זמן לגדול ולהבשיל, אך עכשיו כשהשנה החדשה קרובה מתמיד, טבעי שיעלו ספקות וחששות.

 

בפוסט הזה אני אנסה לתאר את המערכת החינוכית כפי שאני מכירה אותה כפסיכולוגית שעבדה בשירות הפסיכולוגי בגני טרום-טרום חובה וטרום חובה עירוניים, אני אנסה לתאר את המצב ביחס למתרחש בגנים הפרטיים כפסיכולוגית שעובדת כיום בגן ילדים פרטי וגם מהזוית של האמא.

אני אספר לכם למה ילדים בגיל הזה זקוקים וכיצד המערכת החינוכית עונה על הצרכים הללו, היכן היא מצליחה ומהן נקודות התורפה שלה.

ברגע שרשמתם את הילד שלכם לגן עירוני ויתרתם על נתח משמעותי בשליטה שיש לכם ההורים על החינוך של ילדכם. באיזה גן הוא ילמד? מי תהיה הגננת? הסייעות? הילדים? כל אלה כבר לא בידיים שלכם. בגן הפרטי היתה לכם האפשרות לבחור. להגיע, להכיר, לשאול שאלות ולקבל החלטה איזה גן הכי מתאים לכם ולילד שלכם. במעבר לגן העירוני אפשר לבקש, לערער ולהפוך שולחנות, אך ההחלטה היא של העירייה. אז נכון, שהויתור על השליטה חייב להגיע בשלב מסויים, אך האם גיל 3 הוא השלב? כמו בגנים הפרטיים, גם בגנים העירוניים קיימים כל מיני גנים באיכות משתנה. נכון שיש פיקוח, אך בסופו של דבר הגורם שמשפיע יותר מכל על איכות הגן הוא איכות הצוות החינוכי בו. הגננת, אישיותה, המוטיבציה שלה ורמת השחיקה שלה בעבודה.

קיבלתם את השיבוץ ורווח לכם. הוא קרוב לבית ואפילו לגננת יש שם טוב בשכונה. לא דידקטית מדי, חמה ונחמדה להורים. עכשיו נותר להתפלל שהשנה תהיה שנה רגועה ושלא יאכלסו את הגן באופן מקסימלי.

לפי התקן, בגן יכולים ללמוד עד 35 ילדים עם גננת וסייעת. במרבית הגנים ניתן תגבור של סייעת נוספת במהלך שלושת החודשים הראשונים, כדי לסייע בתקופת ההסתגלות. אחר כך הגננת נשארת לבד עם סייעת אחת ו-35 ילדים צעירים מאוד שהצרכים הטיפוליים שלהם עדיין תופסים מקום מרכזי. הם זקוקים הרבה יותר מבני הארבע-חמש למגע פיזי לויסות והרגעה, הם זקוקים הרבה יותר ליחס אישי ותיווך במעבר בין פעילויות, בהתמדה בפעילות, בפתרון בעיות חברתיות ובלמידה, הם זקוקים לעזרה בשירותים ואולי גם עם האוכל.

גם הגננת הטובה ביותר עם הסייעת המוכשרת והחמה ביותר, יתקשו מאוד מאוד להעניק את כל אלה לקבוצה של 35 ילדים במידה משביעת רצון. וכאן אינני מדברת עדין על ילדים חלשים יותר, הזקוקים ליותר תשומת לב ועזרה מהממוצע, כדי להשתלב בגן תוך מיצוי יכולותיהם. הקשיים עלולים להתעצם ולהפוך מורכבים יותר בשל העדר מענה שוטף והתייחסות אינדיבידואלית.

כולם נורא מוטרדים מעניין הגמילה מחיתולים ובצדק! רצוי מאוד להגיע לגן העירוני כשהילד גמול מחיתולים. הסיפורים על הגננת שמשאירה ילד עם קקי במכנסיו עד שאימו תגיע מהעבודה להחליף לו הם שערורתיים, אך מתרחשים במציאות. אין לצוות את היכולת להתפנות לטיפול מהסוג הזה. המערכת בנויה ומתאימה לילדים גמולים ועצמאיים. אך מה עם הילדים הגמולים שגם להם מתפספס פיפי לפעמים? הם בדרך כלל יחליפו לעצמם בגדים... נכון, שיש יוצאים מן הכלל, יש גננות שלמרות עומס העבודה הרב מצליחות לזכור את הילד, את תחושותיו ורגשותיו, את הפגיעה והעלבון שהוא משלם כשהוא נשאר כחצי שעה עם הקקי בתחתוניו, מנודה מחבריו. כשיש קבוצה כל כך גדולה של ילדים קשה להתפנות ולבדוק עם כל ילד מה מצבו.  אולי אפשר לעזור לו ללכת לשירותים ולהקל עליו? אולי תזכורת קטנה תמנע פספוס?

 

ומה עם שנת הצהריים? רוב הילדים בגיל הזה עדיין רגילים לישון צהריים והם זקוקים לשינה כדי לתפקד היטב בשעות אחה"צ. ברוב הגנים אין אפשרות לישון צהריים. ישנם גנים בהם אפשר לנוח באחת הפינות, כששגרת הגן נמשכת במקביל. מעטים הילדים שיבחרו מיוזמתם במנוחה, גם אם הם זקוקים לה מאוד. אותם ילדים יגיעו הביתה כשהם עייפים מאוד, עצבניים, חסרי סבלנות ויתקשו לבלות זמן איכות רגוע עם הוריהם ואחיהם והם ייפלו למיטתם באפיסת כוחות מוקדם מהרגיל - דבר שיכול להיות נחמד להורה, אך לילד הוא אינו נכון וטוב.

 

חפצי מעבר - ילדים מגיעים לגן העירוני עם חפצי המעבר שלהם: השמיכי והדובי, המוצץ והחיתולי. ברוב הגנים ישנה סובלנות מסויימת כלפי חפצי המעבר, הם מסייעים לצוות לצלוח את תקופת ההסתגלות בתחילת השנה, אך הסובלנות אוזלת די מהר והילד מוצא עצמו חסר יכולת להרגעות משוכללת יותר מול ציפיה לוותר על חפץ המעבר, באופן שאינו מכוונן ומותאם לקצב של הילד, לעיתים אינו מכוון לקראת דרכים בוגרות יותר והילד מתמודד די לבדו עם הקושי.

 

עצמאות - לפני כמה ימים צפיתי בתכנית בוקר בה ראיין פסיכולוג ילדים מפורסם גננת בגן עירוני. הוא שאל אותה מה ניתן לעשות כדי לסייע לילד במעבר לגן העירוני. בתשובתה היא התייחסה למספר היבטים של עצמאות במישור הרגשי, החברתי, הפיזיולוגי והמוטורי עליהם כדאי לעבוד עם הילד בחופשת הקיץ. המסר המרכזי היה שצריך לחזק מאוד את עצמאותו של הילד, כדי להפחית תלות במבוגרים, תלות שפשוט אינה אפשרית בגן עירוני. היא דיברה על גמילה מחיתולים, על יכולת להתמודד עם זרים, יכולת להפרד, יכולת לחלוק, לשתף פעולה ולפתור בעיות עם חברים. אני חייבת לומר שלא יכולתי שלא לגחך נוכח העצה היומרנית, כאילו באמת אפשרי לעבוד ולפתח את כל אלה בשבועות ספורים בגיל 3. היכולות הללו הן יכולות מתפתחות הדורשות בשלות והרבה מאוד התנסות, תרגול ונוכחות מכוונת, משקפת ומתערבת של מבוגר. חלק ניכר מהילדים בשנתון גיל 3 עדין חסר מאוד את היכולות הללו מבחינה התפתחותית וזה מצב תקין ונורמלי לגיל. ילדים בני 3 זקוקים מאוד לנוכחות מבוגרים בסביבתם והציפיה מהם לעצמאות כפי שנדרשת בגנים העירוניים היא לא סבירה מבחינה התפתחותית.

 

אז מה כן אפשר לעשות כדי להקל על הילד את המעבר מהגן הפרטי לגן העירוני?

  • נסו להעריך את הילד שלכם. האם הוא רגיש במיוחד? עד כמה הוא עצמאי? עד כמה הוא זקוק לעזרת מבוגרים בסיטואציות יומיומיות? איך הוא מתמודד עם חברים? איך הוא נפרד בבקרים? האם הוא גמול מחיתולים? עד כמה הוא יוכל להסתדר ללא שנת צהריים? התשובות על השאלות הללו יוכלו לסייע לכם בקבלת ההחלטה לגבי המעבר, ואולי תחליטו ברגע האחרון שהוא זקוק לעוד שנה להבשיל ולהתפתח. אם התשובה שלכם על חלק ניכר מהשאלות מצביעה על קושי בעצמאות, אולי תרצו לשקול שוב את החלטתכם.

  • שמרו על קשר הדוק ורציף עם הגננת וצוות הגן. גלו מעורבות, התעניינות, בקשו לשמוע על הילד באופן מפורט, כך תעלו אותו למודעות שלה ולחשיבה שלה ותמנעו מצב בו ילדיכם נבלע בין רבים.

  • שדרו לילד בטחון בהחלטתכם. השתדלו לא להעביר אליו ולא לחשוף אותו לחששות שלכם ולספקות שלכם בנוגע להשתלבותו בגן. המסר הוא שאתה נמצא במקום מצויין ואני סומך עליך שתשתלב נהדר.

  • הקפידו להשלים את שעות השינה החסרות בלילה. חסך בשעות שינה יוצר קשיים רבים בלמידה בריכוז וקשיי התנהגות.

  • הרבו במפגשים חברתיים אחה"צ  ותהיו בהם זמינים לרשות הילדים כדי ללמדם מיומנויות חברתיות של שיתוף פעולה, עזרה הדדית, התחשבות בזולת ופתרון בעיות.

  • חזקו בילד מיומנויות של עצמאות: להתלבש לבד, ללכת לשירותים לבד, לנגב לבד בשירותים, פרידה ועוד.

  • התכווננו עם הילד לדפוסים בוגרים: פרידה מבקבוק, גמילה ממוצץ, הרגעות עצמית ללא חפצי מעבר.

052-2299255

הוד השרון

אורית רובין בן-חיים

פסיכולוגית התפתחותית מומחית

  • Facebook Clean Grey