איך מציבים גבולות לילדים?

מאת: אורית רובין בן-חיים, פסיכולוגית התפתחותית מומחית

מאז שהתחלתי לכתוב התבקשתי יותר מפעם לכתוב על הצבת גבולות, ואני אגיד לכם את האמת? לא ממש התחשק לי לכתוב על זה. שוב לכתוב על החשיבות שבעקביות בהצבת הגבולות? על בחירת המלחמות? על כך שאם הורה נחוש ובטוח בעצמו יהיה לו קל יותר לעמוד מול הילד?

אז בחרתי להציג את נושא הגבולות מזוית מעט אחרת...

גבולות הם ללא ספק עניין חשוב ומהותי בקשר וביחסים בין הורים וילדים, אך הדברים לא מתחילים שם, אלא הרבה קודם והם היבט צר של תפקיד ההורה. במדריכי ההורים ובתכניות הטלוויזיה נראה לפעמים שהדגש מושם על הסמכות ההורית. הפוקוס הוא על ההורה שמסוגל לעמוד מול דרישות הילד הבוכה והנאבק ולא נכנע לבקשותיו, ומעט תשומת לב ניתנת לאופיו של הילד, לצרכיו, לרקע המשפחתי ולסיבה לקושי ביחסים.

גבולות בעיניי הם הקוים המנחים והמכוונים, המשתנים בין הורה להורה ובין ילד לילד, בהתאם לאישיותם, לערכים שלהם, לצרכים, לחרדות ולרקע ממנו צמחו, המאפשרים לילד להבין את עצמו, את עולמו, את סביבתו ולנהל את התנהגותו במסגרתם, תוך מיצוי כישוריו ויכולותיו בבטחון ובאמון בעצמו ובסביבתו.

איזה גבולות? למה גבולות?

1. גבולות מתוך כבוד - הכי קל ופשוט להורה להשתמש בכוחו ובמעמדו כמבוגר אחראי כדי לכפות על הילד התנהגות, לאסור עליו, לשלול ממנו משהו ולהעניש אותו. אך שימוש נכון וראוי בסמכות ההורית הוא מורכב הרבה יותר, וצריך לכלול התייחסות מכבדת ואמפטית לילד, אל רצונותיו וצרכיו, במקביל להכתבת הדרישה או האיסור.

נקודת המוצא ביחסי כבוד בין הורה וילד היא ראיית הילד כאדם. נשמע מובן מאליו? חישבו על הפעמים בהם אנו נוהגים בילדינו או מדברים אליהם כפי שלא היינו מרשים לעצמנו לנהוג עם אף מבוגר בסביבתנו... איך זה נראה? תמיד כדאי להיכנס רגע לנעליו של הילד ולומר משהו על רצונותיו ותחושותיו, לפני אנחנו ניגשים לשלב האיסור והחינוך. למשל: "רצית להשאר עוד קצת בגינה? לא בא לך לחזור עכשיו?", "רצית לאכול עוד במבה? רצית המון המון במבה?", "לא בא לך להכין שיעורים? היית רוצה היום יום חופש?". אחרי משפטי השיקוף וההבנה, יהיה הרבה יותר קל לגייס את הילד ואת שיתוף הפעולה שלו.

2. גבולות בהתאמה אישית – הסמכות ההורית והצבת הגבולות נראית שונה מול כל ילד ומשתנה בהתאם לגיל ולהתפתחות. ככל שהילד צעיר יותר הגבולות הדוקים יותר, וההורה הרגיש להתפתחות ילדו וצרכיו מרחיב אותם בהדרגה, בהתאם לקצב האישי של כל ילד. גבולות מתחילים מלידה ואפילו עוד ברחם. אנחנו מחזיקים את התינוק בזרועותינו, מכילים אותו, מרגיעים ומווסתים, מספקים לו את כל צרכיו, יוצרים סדר יום ושגרה, עוזרים לו להתמודד עם העולם אליו נולד, הוא לגמרי תלוי בנו ובגבולות הטיפול שיצרנו עבורו. כבר בשנה הראשונה התינוק ישמע מהוריו מילות איסור ראשונות, כשינשך את פטמת אימו, ימשוך בשיערה, יחטוף את משקפיו של אביו, ישליך את המוצץ על הרצפה או יזחל לעבר שקע החשמל... ישנם ילדים אשר מגיבים לגבולות הדוקים ונוקשים ללא קושי, הם נענים ומתאימים עצמם בקלות, וישנם ילדים אחרים: דעתניים, עצמאיים ובעלי טמפרמנט מורכב יותר שזקוקים גם הם לגבולות ברורים אך רחבים וגמישים הרבה יותר, עם חופש פעולה מרבי לביטוי עצמאותם וייחודם.

3. גבולות כמגדירי חופש ועצמאות – גבולות ברורים מגדירים מה מותר לי ומה אסור, מתי וכיצד.

הרבה תשומת לב מוקדשת מצד ההורים לאיסור שמכתיב הגבול, מה שאסור לילד, ומעט מדי תשומת לב מוקדשת למרחב הפעולה ולעצמאות שנוצרים באמצעות הצבת הגבולות, המגדירים את מה שהילד יכול לעשות. רצוי בעיניי להעביר את הפוקוס שלנו ושל הילד ממה שאסור אל מה שמותר ואל איך מותר. אז כשהילד מבקש לראות עוד פרק,  או לקבל עוד שוקולד אל תסתפקו בלומר לו שהוא כבר ראה או קיבל מספיק להיום, אלא ספרו לו מתי הוא יוכל לקבל שוב.

4. גבולות כמקור בטחון – גבולות יוצרים מרחב בטוח ותומך לפעולה. תינוק וילד שבוטח בהוריו ובגבולות שמוצבים לו, חי ופועל במרחב בטוח, מותאם ליכולותיו ולצרכיו. מרחב המאפשר לו לשחק, להתנסות, להתעניין בסביבתו ולאתגר עצמו מבלי לחשוש מסכנה. הוא יודע בדיוק מה אפשר ומה לא, הוא סומך על הוריו שהם נמצאים שם עבורו, מכילים, מגנים, מכוונים ומתווכים, מובילים אותו בבטחון, כך שהוא יכול להתפנות לדברים החשובים באמת.. ילדים שמזהים שהוריהם מהוססים יותר מדי, נכנעים (ואני לא מתכוונת לגמישות או ליכולת להשתכנע לעיתים) עלולים לסבול מחרדה, מהתקפי זעם ומקשיי התנהגות קשים.

5. גבולות כשגרה – שגרת יום ברורה המגדירה את מסגרת ההתנהלות היומית גם היא הצבת גבול. ההגדרה הברורה של סדר הפעולות המצופה מהילד בכל שלב של היום, מה עושים עכשיו ומה נעשה אחרי כן, מתי מתקלחים ומתי הולכים לישון, מקלה על ילדים צעירים במעבר בין הפעילויות לאורך היום ובהיענות לבקשות ההורים. יחד עם זאת על השגרה המתוכננת להשאיר מקום לשינויים מסויימים ולגמישות בה. השגרה אמורה לסייע להורה ולילד בתפקוד ובהתנהלות. ילד בעל שגרת יום צפויה אך גמישה יוכל גם "לשבור" אותה בקלות יחסית מדי פעם.

6. גבולות כמסייעים לילד להכיר את עצמו ואת הזולת – "נראה לי שאתה מאוד מאוכזב עכשיו כי רצית ללכת לפארק ואי אפשר. היום נשאר בבית כי חברה שלי מגיעה לבקר אותי ואני מאוד מצפה לביקור שלה ואולי מחר נוכל ללכת לפארק, כמו שאתמול הלכנו." במשפט כזה הילד מבין כמה דברים: א. אמא מתייחסת אלי ואל הרצונות שלי ומכירה בהם, גם אם אינה מספקת אותם. ב. אמא עוזרת לי להבין בעצמי את התחושות השליליות שלי ומסייעת לי להביע אותן. ג. לאמא יש רצונות משלה ועולם משלה שאינם זהים לשלי. ד. אמא מזכירה את הפעמים בהן היא נענתה לבקשות שלי ומביעה נכונות להתחשב בי גם בעתיד.

7. גמישות בהצבת גבולות – לכולנו יש גבולות אדומים שקל לנו לעמוד בהם ומאחוריהם בשיח מול הילד, הם בדרך כלל נגזרים מבטיחות או מהערכים שלנו. אך יש גם גבולות אחרים, פחות מובהקים וחד משמעיים, גבולות משתנים, כאלה שהילד יודע שהוא יכול לנהל משא ומתן לגביהם, או במקרה הפחות טוב לנדנד מספיק או לבכות עד שאמא או אבא ייכנעו ויסכימו. במקומות האפורים האלה, בהם לא פשוט לעמוד מול דרישות הילד ולהציב גבולות ברורים, חישבו פעמיים עד כמה חשוב לכם העניין ועד כמה יש בכם את הכוחות להתמודדות. אלה גם המקומות להדגים לילד גמישות, לאפשר לילד להביע את דעתו ולשכנע אתכם, בדיוק באותו אופן בו הייתם רוצים אתם שישתכנע לשיתוף פעולה אתכם. 

טיפול פסיכולוגי רגשי לילדים I קבוצות למיומנויות חברתיות

  אבחונים פסיכולוגים I הדרכת הורים I ייעוץ גמילה מחיתולים

גילוי רך - גילוי קשיים התפתחותיים בגיל הרך

אורית רובין בן חיים

פסיכולוגית התפתחותית מומחית

מנהלת גילוי רך - גילוי קשיים התפתחותיים בגיל הרך

052-2299255

הוד השרון

אורית רובין בן-חיים

פסיכולוגית התפתחותית מומחית

גילוי רך