איך ללמד ילדים להסתדר עם אחרים?

מאת: אורית רובין בן-חיים, פסיכולוגית

 

בתי בת ה 6 כמעט, שעולה לכיתה א', פנתה אלי ואמרה לי השבוע: "אמא, אם אני מציקה לפעמים לאחים שלי

ומתנהגת לא כל כך יפה, תדעי שזה בגלל שאני נורא מתרגשת לעלות לכיתה א'..." התבוננתי בה וחשתי גאווה.

איך היא יודעת לבטא כל כך בבהירות את תחושותיה? ופעם אחרת בה האזנתי מהצד לאינטראקציה בינה לבין

חברתה מהגן, נפעמתי! איך היא מתנהלת מול חברותיה באומנות של ממש, באיזון כל כך מדויק, מבינה את

רצונותיהן, את כוונותיהן ומנסה לאתר את נקודות המפגש עם אלה שלה? אלה מיומנויות מורכבות שטמועות

בנו וקשה מאוד ללמד אותן. ובכל זאת, היא למדה! היא מכירה את עצמה היטב והיא מבינה שלאנשים האחרים

סביבה יש עולם פנימי נפרד, רצונות, כוונות ורגשות שלעיתים שונים משלה.

מיום יציאתנו לאוויר העולם הלמידה מתחילה, למידה שיכולה להתקיים רק בתוך קשר, בתוך מערכת יחסים

עם מי שמטפל בנו, עם אמא ואבא שלנו. מהיחסים העדינים בינינו לבין ההורים שלנו אנחנו לומדים על עצמנו,

לומדים מי אנחנו, לומדים על הזולת, על ההורים שלנו ועל הדמיון והשוני בינינו.

כשתינוק נולד הוא חסר אונים, הוא חסר יכולת לפענח ולהבין אפילו את תחושותיו שלו. הוא חש כאב ומצוקה

ואמא שלו, מסבירה לו במילותיה ובמעשיה שמה שהוא מרגיש עכשיו זה רעב. היא מאכילה, מווסתת ומרגיעה...

בזמן אחר, הוא שוב חש נסער, אמא לוקחת אותו מערסלת אותו בזרועותיה, מסבירה בקולה השקט שכנראה

הוא עייף עכשיו, הוא מריח את ריחה המיוחד, מתמסר לערסול ולמגע ועוצם את עיניו... במקביל נכנסים

למערכת היחסים גם הצרכים שלה במינונים הולכים וגדלים, מותאמים ליכולת המתפתחת של התינוק לעכל

וללמוד שיש איתו מישהו נוסף, נפרד, שונה ממנו.

רובנו עושים את זה עם ילדינו באופן טבעי, מלמדים אותם להכיר את עצמם, כפי שלמדנו אנחנו על עצמנו בקשר

עם ההורים שלנו. מאוחר יותר, כשהתינוק גדל והוא יוצא החוצה אל העולם ונפגש עם אנשים אחרים, הוא יהיה

מצוייד באותם כלים שלמד ביחסים איתנו ובעזרתם הוא יוכל להתנהל בעולם... הוא יסתדר טוב יותר עם

אחרים, יחוש פחות תסכול, ידע לפתור את בעיותיו טוב יותר, ידע להיעזר באחרים סביבו, להתחשב בהם ולעזור

להם.

 

אז איך עושים את זה בפועל?

• צאו מנקודת הנחה בסיסית שלילד שלכם יש כוונות. הוא לא עושה דברים סתם, גם אם לפעמים נדמה שכן.

• השקיעו מאמצים בהבנת כוונותיו, רצונותיו ותחושותיו. עצם ההתכווננות כלפיו והניסיון להבינו הן חלק

משמעותי בתהליך, גם אם לא תצליחו להבין במאת האחוזים.

• במידה והפרשנות שהצלחתם למצוא עבור ההתנהגות של הילד שלכם היא פרשנות שלילית, כמו: הוא רוצה

להציק, הוא רוצה לפגוע וכו', שאלו את עצמכם "למה?" ונסו למצוא את הסיבה לכך. אם תבינו את מניעיו

האמיתיים, תוכלו להרגיע, להסביר, להתייחס ולהעניק מענה לצורך.

• עזרו לילד שלכם לבטא את כל אלה בקול רם. עזרו לו למצוא מילים שיבטאו את מגוון תחושותיו. תארו לו

איך אתם מבינים את המצב ומה נראה לכם, הציעו לו אפשרויות.

• עיזרו לילד שלכם לראות ולפרש מצבים שהוא נתקל בהם בכמה דרכים. נסו למצוא זויות ראייה נוספות

והסברים אפשריים נוספים. תמיד יש לנו את הפרשנות הראשונה שהכי סבירה בעינינו למצב, נסו לחשוב יחד

איתו על עוד פרשנויות אפשריות. למשל: אם עברתי ליד ילד ונתקלתי ברגל שלו, אני יכול לחשוב שהילד שם שם

את רגלו במכוון כדי שאתקל בה ואפול, ואני יכול גם לנסות לשקול אפשרות שאולי הילד לא שם לב שהרגל שלו

בדרכי ושהוא לא התכוון להפיל אותי.

• דברו על תחושותיכם, על מה שאתם מרגישים, על מה שאתם רוצים, כדי שהוא ילמד להכיר בשוני ובנפרדות

ולהכיר ולהתחשב במישהו שהוא אחר ממנו.

למה זה חשוב? היכולות האלה, להבין את עצמי ואת האחר, שמתפתחות בתוך מערכות היחסים המוקדמות

עם ההורים שלנו הן הבסיס להכל! הן הבסיס ליכולות החברתיות שלנו כילדים ומאוחר יותר כמבוגרים, הן

הבסיס לקשר הזוגי ולקשר שלנו עם ילדינו...

 

052-2299255

הוד השרון

אורית רובין בן-חיים

פסיכולוגית התפתחותית מומחית

  • Facebook Clean Grey