אורית רובין בן חיים
פסיכולוגית התפתחותית מומחית לילדים
איך יודעים שהילד בשל לכתה א'?
מאת: אורית רובין בן-חיים, פסיכולוגית התפתחותית מומחית
לפני כחודשיים-שלושה הגננת של נעה ביתי שלומדת בגן חובה עירוני, תפסה אותי כשבאתי לאסוף אותה מהגן והודיעה לי שאנחנו צריכות לדבר על שנה הבאה. "נקבע לנו פגישה" היא אמרה ושלחה אותי לדרכי מלאת מחשבות. ואני ידעתי בדיוק מה זה אומר: הגננת מתלבטת אם נעה מוכנה לכיתה א'...
על פי רוב נשאלת שאלת הבשלות לקראת בית הספר לגבי צעירי השנתון, ילידי אוקטובר עד דצמבר, אשר בתחילת השנה עדין לא יחגגו את יום הולדתם השישי.
אז מה זה אומר להיות בשל?
בשלות היא תהליך התפתחותי שאינו תלוי בלמידה או בהתערבות סביבתית ומתרחש בקצב שונה אצל כל ילד וילד. ישנם ילדים שיגיעו לבשלות לבית הספר בגיל 6 ואחרים כבר בשלים לפני כן או מאוחר יותר.
אז איך נדע אם הילד שלנו בשל לקראת כיתה א'?
נהוג להתייחס אל הבשלות מכמה אספקטים:
• בשלות שכלית – היא מידת מוכנותו של הילד לרכישת מיומנויות למידה בית ספריות כמו: קריאה, כתיבה, חשבון. השפה של הילד, הידיעות שלו, ההבנה, יכולות התפיסה והזכרון, הקשב והריכוז. יש כמובן לזכור כי בשלות אין פרושה אינטליגנציה. יכולים ילדים שונים להגיע לכיתה א' עם יכולות שכליות שונות ושניהם בשלים.
• בשלות פיזיולוגית – היא התפתחותו הפיזית של הילד מבחינת גובה ומשקל, וכן ההתפתחות המוטורית שלו. ילד צנום ונמוך שבולט ככזה בקבוצת גילו ייתרם יותר מהשארות בגן שנה נוספת מילד גבוה וגדול גוף שיבלוט כחריג אם יישאר. כמו כן, הישיבה בכיתה ליד שולחן, הדרישה להתמדה לאורך זמן ותהליך רכישת הכתיבה דורשים שליטה מוטורית, יציבה, חגורת כתפיים חזקה, אחיזת עפרון יעילה ועוד.
• בשלות חברתית – היא היכולת ליצור קשרים חברתיים, היכולת לשתף פעולה במשחק תוך קבלת חוקי הקבוצה, לפתור קונפליקטים, היכולת להתייחס לאחר כאל נפרד בעל צרכים משלו, היכולת להתמודד עם מצבים של תחרות והיכולת לשאת הפסד.
• בשלות רגשית – היא מידת בגרותו של הילד: המוטיבציה שלו לגדול וללמוד, מידת העצמאות שלו, יכולתו לשאת פרידה ונפרדות מהוריו, מידת האחריות האישית שלו על מעשיו, יכולתו להתמודד עם סמכות, לדחות סיפוקים, לשאת תסכול, עד כמה הוא נעלב בקלות, כיצד הוא נרגע.
פעמים רבות קיים בלבול בין בשלות לבין יכולותיו השכליות, האישיותיות והפיזיולוגיות של הילד, ולכן השאלה שצריכה להשאל היא "האם ובמה תתרום השארות שנה נוספת בגן לילד?"
אם ברור לנו שהילד מתפתח באופן תקין אך איטי מעט, סביר ששנה נוספת בגן תאפשר לו להדביק את הפער ולהביאו לשנת הלימודים בנקודת פתיחה טובה יותר ועם מוכנות גבוהה יותר, אך במידה ומדובר בילד בעל קושי הדורש התערבות לימודית או טיפולית, סביר שהשארות בגן אינה הפתרון עבורו. הוא אולי יהנה מהשנה בגן,
אך בהמשך הדרך ייאלץ להתמודד עם קשייו, והרי לא ניתן לחזור על כל שנה פעמיים, אלא יש צורך בהתערבות מקצועית...
בלבול אחר שקיים הוא בין בשלות רגשית לבין מאפיינים אישיותיים, או האופי של הילד. ישנם ילדים מופנמים וביישנים יותר מאחרים, וכאלה הם ימשיכו להיות גם בבית הספר ובעתיד. בדרך כלל אין צורך לנסות להתערב ולשנות, ושנה נוספת בגן אינה הפתרון המתאים עבורם.
בשלותו של ילד לקראת בית הספר תבחן בהתאם לארבעת הקריטריונים הללו ומול השאלה המרכזית של מחיר ותועלת ההשארות בגן.
התועלת בהשארת ילד בגן היא ברורה: הילד יקבל "הארכת זמן", תוספת שנה להתפתחות והדבקת הפער בתחומים שנחוצים לו. שנה היא זמן משמעותי ביותר לחיזוק הדימוי העצמי כאחד הבוגרים בגן – אני כבר מכיר את הגן, חוקיו וכלליו, את הנושאים הנלמדים, אני הכי גדול מכולם ולכן גם הכי חזק והכי יודע. זה זמן משמעותי לפיתוח מיומנויות חברתיות ורגשיות ולבשלות נוירולוגית-שכלית.
אך מול התועלת יש לשקול גם את המחיר. הסברה הרווחת כי אין מה להפסיד בהשארות, אינה מדוייקת.
השארת ילד בשל במרבית התחומים יכולה גם לגבות מחיר:
• מחיר חברתי - הפרדה מחבריו לגן
• מחיר רגשי - כולם עולים לכיתה א' ורק אני לא – מה זה אומר עלי?
• מחיר קוגניטיבי – הילד כבר מוכן ללמידה מתקדמת, מביע סקרנות ועניין אשר אינם באים לידי סיפוק בגן.
לכן, אי בשלות בתחום יחיד יכול לעורר ספקות לגבי השארה בגן.
חלק גדול מהילדים הצעירים שקיימת התלבטות לגבי בשלותם נופלים בתחום האפור, כלומר ההחלטה לגביהם אינה חד משמעית וחותכת, וכנראה שישנם יתרונות וחסרונות לכל אחת מההחלטות.
אז איך בכל זאת מקבלים את ההחלטה?
• קחו את הזמן למחשבה
• בקשו מהגננת להתייעץ עם פסיכולוגית הגן בנושא
• זיכרו כי ההחלטה לגבי השארות בגן מתקבלת כחצי שנה לפני כיתה א' – חודשים קריטיים בהם הילד יוכל לבצע קפיצה התפתחותית.
• קחו את הדברים בפרופורציות המתאימות – לא הכל מתחיל ונגמר בכיתה א'! בין אם תשאירו את הילד ובין עם תעלו אותו לכיתה א', ישנן עוד הזדמנויות לתיקון, לטיפול ולהגשת עזרה במידת הצורך.
• הקשיבו לליבכם וזיכרו כי ההחלטה הסופית היא בידינו ההורים.